לא הגעתי להרואין – למה קנאביס הוא לא “סם מעבר”

לצרכני קנאביס רבים יצא לשמוע את הכינוי “סם מעבר”, שמשמעותו סם המהווה פתח לשימוש והתמכרות לסמים מסוכנים כמו הרואין, כחלק מהסטיגמה שהודבקה לצמח בעידן האיסור. בפועל, מחקרים מראים שקנאביס הוא דווקא זה שמונע מאנשים להתדרדר לסמים קשים, להתמכרות ולהרס עצמי. אז למה קנאביס הוא לא סם מעבר, ומה באמת מעלה את הסיכון לשימוש בסמים קשים?

האיסור על קנאביס, שהחל בממשלת ארה”ב והתפשט דרך מדיניות האו”ם למרבית מדינות העולם, קיים עד היום ועדיין משליך על תפיסתו הציבורית של הצמח. זאת בעקבות עשרות שנים של פרופוגנדה שקרית ומיתוסים רבים שאינם נכונים בתכליתם.

אחד המיתוסים הללו גורס כי קנאביס הוא “סם מעבר” או “סם שער” (תרגום חופשי מאנגלית למונח Gateway drug), כלומר סם שאינו ממכר כשלעצמו, אך עשוי להוביל לשימוש בסמים אחרים ממכרים ומסוכנים יותר. מיתוס זה מוכר בכינוי “תיאורית השער” (Gateway Theory).

תאוריית השער, לפיה צריכת סמים קלים עשויה להוביל לשימוש בחומרים חזקים, קיימת במשך עשרות שנים, אבל כמו מיתוסים אחרים שקשורים לצמח, גם היא חסרת בסיס רפואי, מדעי או חברתי.

קנאביס – סם מעבר או פתרון לגמילה?

ממבט ראשון, תאוריית השער נראית הגיונית למדי. אחרי הכל, כפי שאומרים המתנגדים, מרבית משתמשי ההרואין התחילו בקנאביס, ומעשני קנאביס נוטים יותר להשתמש בקוקאין לעומת אלו שלא עישנו מעולם. ישנם גם כמה מחקרים סטטיסטיים שנערכו במהלך השנים במטרה להוכיח את הקשר בין השניים, אך המסקנות היחידות שעלו במחקרים היו מפוקפקות במקרה הטוב.

כפי שמדענים מקפידים להזכיר, מתאם וסיבתיות הם שני דברים שונים. לדוגמה, מספר האנשים שנהרגים מדי שנה על ידי כלבים מתואם באופן מדויק עם הגידול בהכנסות של סך המכירות שנערכות ב-“בלאק פריידי” בארה”ב כולה. מבחינה טכנית, ניתן לטעון כי התופעות קשורות זו לזו, אך כמובן שישנה אפשרות נוספת וסבירה הרבה יותר, שקיים גורם שלישי אשר משפיע על שתי התופעות הלא קשורות הללו.

אם קנאביס היה גורם לשימוש בסמים אחרים, רוב המעשנים כבר היו צריכים להתקדם לחומרים מסוכנים יותר, בנהירה המונית שהייתה נראית לעיני כולם על פני דו”חות השימוש בסמים של האו”ם. אבל בפועל, ניתוחי נתונים שנערכו בנושא מראים כי השימוש בקנאביס הוא דווקא זה שמחזיק את רוב המעשנים מחוץ ל”שער המעבר”. בשטח, הגישה הציבורית לקנאביס דווקא מפחיתה את הנזק שנגרם עקב שימוש בחומרים מסוכנים יותר.

במונחים שנוגעים ספציפית לקורלציה (מתאם) בין שימוש בקנאביס לשימוש בסמים אחרים, כמעט מחצית מהאמריקאים ניסו קנאביס, בעוד פחות מ-15% ניסו קוקאין ופחות מ-2% השתמשו בהרואין. לפי הנתונים, צרכני קנאביס אכן נוטים לשימוש בהרואין פי 3 לעומת אלו שאינם מעשנים כלל, אך במקביל, אלו הצורכים תרופות מרשם נמצאים בסיכון של פי 15 לעומת אלו שלא. כלומר שגם אם קנאביס נחשב לגורם סיכון, הוא מסוכן הרבה פחות לעומת חומרים אחרים שהנם חוקיים.

בעקבות בחינה של השאלה “האם קנאביס הוא סם מעבר?”, מומחים רבים קבעו כי השפעתם של קנאביס ושל סמים אחרים על כל אדם ואדם היא שונה, ועובדת על חלקים שונים במוח. להגיד שאדם שצורך קנאביס סביר להניח שיצרוך גם הרואין, זה כמו להגיד שאדם ששותה קפה, ישתה גם וויסקי. בפועל, הגורם העיקרי שכמעט תמיד מכריע בנושא השימוש בסמים קשים, הוא קיום אישיות עם נטייה התמכרותית.

נטייה להתמכרות – גורמים ומאפיינים:

אחת הטעויות הנפוצות ביותר בנוגע להתמכרות, היא הרעיון לפיו חומרים מסוימים, בכוחות עצמם, גורמים להתמכרות. זוהי הנחה תמימה ומטעה, ובעוד היא מתבססת על עיקרון מדעי לפיו חומרים ממכרים (ניקוטין למשל) עשויים ליצור בגוף תלות כימית, היא בכל זאת חסרת ביסוס, מאחר והוכח פעמים רבות כי ניתן להתגבר על כל התמכרות גם ללא טיפולים משום סוג.

הבעיה האמיתית היא כאמור, עצם נטייתו של אדם להתמכרות, שמושפעת לרעה מכמה גורמים עיקריים. הנה 6 גורמים, שבניגוד לקנאביס, כן יכולים לגרום לעלייה בסיכון לשימוש והתמכרות לסמים קשים:

1. הפרעות נפשיות

כמעט כל מחלות הנפש מהוות סיכון גבוה יותר להתמכרות, החל מהפרעות “קלות” כגון הפרעת קשב וריכוז/היפראקטיביות (ADHD), דרך הפרעות חרדה ועד הפרעות קשות יותר כמו סכיזופרניה.

במרבית המקרים הללו, הבעיה הפסיכיאטרית אינה נגרמת כתוצאה משימוש בסמים, אך הלוקה בה עשוי למצוא מפלט בצריכת סמים קשים שיעזרו לו בדיכוי השפעותיה. מחקרים שעקבו אחר ילדים לאורך תהליך ההתבגרות, מראים כי אלו שסובלים בחייהם הבוגרים מבעיית התמכרות, הם כאלה שהתגלו אצלם בעיות רגשיות והתנהגותיות כבר בגיל הרך. הדבר מצביע על גורם סביבתי או גנטי, שטרם ידוע או נחקר במלואו.

2. טראומה

גורם קריטי נוסף עשוי לגרום להתדרדרות לסמים קשים הוא טראומה, לרוב כזו שמתרחשת בילדות. כל חשיפה למתח קיצוני מעלה את הסיכון: מהתעללות מינית, פיזית ורגשית, דרך עדות לאלימות או מוות, ועד אובדן של אחד ההורים או התמודדות עם אסון או מחלה קשה, כל אלה עשויים לגרום לטראומה בקרב ילדים. ככל שהילד חווה יותר טראומות, כך גדלים הסיכויים שלו לפתח נטייה התמכרותית.

3. התנסות מגוונות עם גורמי התמכרות

אדם עם נטייה התמכרותית עשוי לעבור מהתמכרות אחת לשניה. הוא יכול להתחיל בניקוטין, להמשיך לסמים, לאלכוהול, או אפילו להשקעת שעות ארוכות במשחקי מחשב, קניות באינטרנט, מין, או צפייה חסרת גבולות בטלוויזיה.

התנסות מגוונות ובעיקר תכופה עם גורמי סיכון שונים מעודדת את הדחף ההתמכרותי, ומסייעת לשמרו לאורך השנים. גם אנשים שאינם מאובחנים אשר נוטים להתמכרות יכולים לפתח אחת כזו בעקבות מעבר תכוף בין גורמי התמכרות שונים.

4. דיכאון וחרדה

אנשים רבים הסובלים מהפרעת אישיות התמכרותית, חווים בעיות חרדה ודיכאון. הם חשים בדידות וטובעים בלחצים המשפחה או העבודה, וממהרים לפנות לשימוש בסמים ואלכוהול כדרך להתמודדות עם תחושותיהם.

מאחר וקנאביס נמצא במחקרים מסוימים בתור גורם הדוחה מאפיינים חרדתיים ותופעות לוואי שליליות של לחץ פיזי ונפשי, לא ידוע עדיין אם הוא מהווה גורם שלילי או חיובי יותר בהתמודדותם של אלו הסובלים מדיכאון. עם זאת, ידוע בבירור כי הדיכאון עצמו הוא “סם מעבר” ממכר בהרבה מהקנאביס, והוא אכן מוביל רבים לדרך רצופה סמים קשים.

5. אישיות אנטי חברתית

רבים מהאנשים המאובחנים עם תסמונת הפרעת אישיות התמכרותית, סובלים במקביל גם מאישיות אנטי חברתית. הם עשויים להרגיש מנודים מהחברה לעיתים קרובות, מה שגורם להם להשתמש בסמים או באלכוהול לצורך דיכוי התחושה השלילית.

אדם עם אישיות אנטי חברתית נמנע מקבלת עזרה, וההתמכרות שלו קשורה לעיתים קרובות לחוסר ביטחון. הוא פוחד מכישלון ומתקשה לתקשר עם אנשים אחרים, ולכן הוא משתמש באלכוהול ובסמים על מנת להרגיש בטוח יותר בעצמו.

6. חוסר בדחיית סיפוקים

מכורים רבים אינם מתכננים מטרות לטווח הארוך, אלא מבקשים את הסיפוק המיידי המגיע מההתמכרות. הם אינם מחשיבים מטרה של תענוג הכרוכה בהשקעת זמן להשגתה.

לסיכום, טבען של הבעיות שמניעות את האדם להתמכרות משתנה מאוד – אין “אישיות ממכרת” קבועה אחת שיוצרת פגיעות, אך באופן כללי אלה הנוטים להתמכר לרוב נוטים להיות חריגים באספקטים שונים, לעיתים מנוגדים. לדוגמה, ילדים ביישנים, מופנמים וחרדים נמצאים בסיכון, אבל גם כאלה שנוטים להיות פראיים ואימפולסיביים.

בשורה התחתונה, קנאביס והרואין הם שני חומרים השונים בתכלית ובאופן השפעתם, והשם הכולל “סמים” שתחתיו הם נמצאים יחד עם חומרים רבים אחרים הוא מטעה, שלא לומר נפשע. “סם” (drug) זוהי מילה נרדפת לתרופה, אז באותה מידה אפשר לומר שכל אדם שלקח אקמול ירצה לצרוך הרואין, דבר שמן הסתם, אינו נכון. קנאביס הוא לא סם מעבר, וגם אני אישית, אחרי שנים ארוכות של צריכת קנאביס אדוקה, עדיין לא הגעתי להרואין.