8 שנים וחמישה ניתוחי מוח – כך הקנאביס הציל את חיי
קיימים לא מעט מקרים של ילדים ובני נוער אשר מקבלים רישיון לקנאביס רפואי, לרוב עקב סיבות מובהקות כמו מחלת הסרטן או אפילפסיה. אבל מה קורה כאשר ישנם מקרים לא ספציפיים של כאבים שאינם מגיבים לטיפול סטנדרטי? המקרה המדהים של צעיר…
קיימים לא מעט מקרים של ילדים ובני נוער אשר מקבלים רישיון לקנאביס רפואי, לרוב עקב סיבות מובהקות כמו מחלת הסרטן או אפילפסיה. אבל מה קורה כאשר ישנם מקרים לא ספציפיים של כאבים שאינם מגיבים לטיפול סטנדרטי? המקרה המדהים של צעיר המטופל בקנאביס מגיל 17 ושרד מאז 5 ניתוחי מוח, מראה פעם נוספת את יכולתו של הצמח להוות תרופה למגוון רחב של בעיות רפואיות חמורות.
גולן כהן, צעיר בן 23 המטופל בקנאביס רפואי מגיל 17, מייצג את אחד מסוגי הקהלים החריגים ביותר בעולם הקנאביס הרפואי: בעלי ההתוויה החריגה, שאינם משתייכים לאחת הקטגוריות הברורות ברשימת ההתוויות (נוהל 106) של משרד הבריאות.
לפני כ-8 שנים התגלה במוחו גידול שפיר שהפעיל לחץ על עצב הראייה וכמעט גרם לעיוורונו. הוא עבר מספר ניתוחים, ולאחר הניתוח האחרון החל לסבול מכמה תופעות לוואי חמורות: כאבי ראש עזים, אינסומניה, עייפות כרונית וחולשה כללית.
לאחר למעלה משנתיים של שימוש בתרופות רבות שלא שיפרו את מצבו הרפואי, מצא גולן את התרופה היחידה שאפשרה לו לשמר שגרת חיים נורמלית: קנאביס רפואי. לאור השיפור המהותי שחל בחייו מאז שקיבל את הרישיון בשנת 2012, הוא הסכים לשתף איתנו את סיפורו אודות המסע הרפואי הקשה שעבר עד לרגע קבלת האישור.
מהו הרקע הרפואי של הבעיה ממנה אתה סובל?
“בגיל 15 וחצי התחילו לי בעיות בראייה. הייתי מתעוור לפרקים ברגעים רנדומליים, וחוויתי בלאק-אאוטים בראייה על בסיס קבוע. ביקרתי אצל רופא עיניים והוא ראה שיש לי בצקות בעיניים ולחץ תוך עיני. כבר באותו הערב התפניתי למיון, שם ערכו לי בדיקות יותר מקיפות.”
“אחרי שעות ארוכות של טרטורים והמתנה לרופאים, ערכו לי בדיקת עיניים וראו יותר בבירור את הבצקות, ולאחר מכן עשו לי בדיקת CT ראש ומצאו שיש לי גידול שפיר (בלתי ממאיר) בחדר השלישי של המוח, ואמרו לי שאם הייתי מגיע שבועיים לאחר מכן יש סיכוי שהייתי מתעוור לכל החיים. בבוקר למחרת, ישר הכניסו אותי לניתוח, כי הגידול בעצם חסם את דרכי הניקוז של כל המעברים במוח, וכתוצאה מכך הצטבר שם נוזל ה-CSF (המוחי-שדרתי) שהפעיל לחץ על עצבי הראייה.”
אילו ניתוחים עברת במהלך ההתמודדות עם הגידול?
הניתוח הראשון – פיום אנדוסקופי: “ב-6 בבוקר הכניסו אותי לחדר ניתוח, אני לא זוכר שאפילו העירו אותי בשבילו. הניתוח הראשון היה פיום אנדוסקופי בחדר השלישי של המוח. הניתוח הוא למעשה קדיחת חור קטן בעצם הגולגולת ויצירת דרך ניקוז חדשה על מנת לנקז את הנוזלים שהצטברו.”
הניתוח השני – הוצאת הגידול: “ההורים שלי התייעצו עם הרב אלימלך פירר, מומחה ומייעץ בכל נושאי הרפואה, כולל הליכים רפואיים ומנתחים. כיוון שבאותה תקופה לא היו בארץ נוירוכירורגים שמתמחים בתחום שבו נמצא לי הגידול, הרב פירר המליץ על נוירוכירורג ילדים אמריקאי בשם ד”ר דרק ברוס (Dr. Derek Bruce). שלחנו לו מייל, הוא במקרה היה בדיוק בכנס רפואי בירדן, ומשם הוא היה אמור להגיע ארצה בשביל לטפל בעוד חולה, כך שתפסנו אותו בדיוק בזמן. בסוף ינואר 2011, הוא ניתח אותי והוציא את הגידול.”
“הניתוח עבר לכאורה בהצלחה, אבל היה לי קשה מאוד להתאושש, ושכבתי שבועיים במחלקת טיפול נמרץ. ד”ר ברוס ורופאים נוספים בדקו אותי בכל יום, ערכו לי בדיקות דם והיו במעקב מתמיד אחר מצבי. בסופו של דבר התייצבתי והעבירו אותי למחלקת שיקום, ושבועיים לאחר מכן שוחררתי הביתה להחלמה. אחרי מספר ימים בבית התחילו לי הפרשות ודימומים בצבע צהוב, כלומר מוגלתיים.”
“בכל בוקר התעוררתי לכרית מלאה בדם צהוב. אפילו שהרופאים אמרו שזו תגובה טבעית ושכיחה לאחר הניתוח, אמא שלי הרגישה שמשהו לא כשורה. היא התקשרה אליהם בכל יום, ואמרו לה שהכל בסדר ושיש להגיע לתור שנקבע לי עוד שבוע לביקורת. למרות זאת, עברו 3-4 ימים בהם המצב החמיר וחלה התדרדרות במצבי.”
“באחד הימים היא כבר לא יכלה לראות אותי ככה. היא גילתה תושייה וקיבלה על דעת עצמה את ההחלטה לקחת אותי לבית החולים. נסענו לתל השומר, והיא אמרה להם שהמצב לא תקין ושיבדקו אותי בהקדם. הם אשפזו אותי, לקחו תרביות וגילו את מה שבמקום מסוים כבר ידעתי – יש לי זיהום בקטריאלי במוח.”
הניתוח השלישי – ניקוי הזיהום: “שם בעצם הכל התחיל להסתבך. אחרי תקופה בה הייתי על אנטיביוטיקות מאוד חזקות, כגון ‘ונקומיצין‘ (Vancomycin) ו-‘מרופנם’ (Meropenem), הכניסו אותי לניתוח נוסף, בו בעצם פתחו וניקו את האזור במוח שהזדהם, החזירו את החלק של עצם הגולגולת, סגרו וגילו שהזיהום עדיין לא עבר.”
הניתוח הרביעי – הוצאת העצם הנגועה: “בסופו של דבר החליטו לנתח אותי שוב, והפעם להשמיד את החלק של עצם הגולגולת שהזיהום התפשט גם אליה. במשך תקופה לאחר הניתוח הייתי עם חור בחלק מהראש.”
“לאחר הניתוח והניקוי, הזיהום עבר, והמצב התייצב לאחר מספר חודשים שבסופם היה עליי לעבור ניתוח נוסף להכנסת השתל החדש.”
הניתוח החמישי – הכנסת השתל ותחילת הכאבים: “באוגוסט 2011, בקיץ שבין כיתה י”א ל-י”ב, עשו לי עוד ניתוח על מנת להשתיל עצם חדשה בגולגולת ולסגור את החור בראש. מיד לאחר הניתוח החלו הכאבים. יום אחרי כבר התחלתי להרגיש אותם, והם לא חלפו מאז. בהתחלה הרופאים אמרו שהשתל נטמע בצורה יפה ואין איתו בעיה, אבל בפועל התחילו לי כאבי ראש כרוניים. השתל כנראה נקלט בצורה לא אופטימלית, ולטענתם של הרופאים כנראה שקרתה פגיעה עצבית כלשהי במהלך הניתוח.”
“הם הציעו לפתוח שוב ולראות מה הבעיה, ואני סירבתי כי אחרי חמישה ניתוחי מוח בתקופה של פחות משנה, שחלקם רק החמירו את מצבי, הגעתי למסקנה שטמונים יותר סיכונים בלעבור עוד ניתוח. לכן, כל עוד הבעיה לא ברורה להם ואין פתרון ממשי, לא שווה לי לקחת את אותם סיכונים ולהכניס את עצמי שוב מתחת לסכין המנתחים.”
“לאורך כל התקופה בה נותחתי וכל תקופות ההחלמה שעברתי, לא הרגשתי כאבים בסדר גודל כזה ובתדירות כל כך גבוהה. הייתי מאושפז במשך חצי שנה, הרופאים נתנו לי משככי כאבים ולבסוף שוחררתי להחלמה בבית כי הפצעים הבריאו. חשבתי שהכאבים יעברו לאחר תקופת ההחלמה, והם פשוט לא חלפו.”
מה היה מקורו של הגידול?
“הגידול שלי היה שפיר, כלומר לא סרטני, והוא התחיל מציסטה שנולדתי איתה. ציסטה בחדרי המוח זה דבר שכיח בקרב תינוקות, ולרוב מדובר בהצטברות של נוזלים המגנים על המוח ועל חוט השדרה.”
“ברוב המקרים הנוזל יתפזר במשך הזמן, ולא יגרום נזק. אך במקרה שלי, ההשערה של הרופאים היא שהגוף קלט את הציסטה כאיבר והתאים בו המשיכו להתפתח. בזמן ששאר האיברים הפסיקו לגדול בשלב מסוים, הגידול המשיך כי לא הייתה עליו בקרה הורמונלית כמו על שאר הגוף.”
מהו התהליך הרפואי שעברת עד לקבלת האישור לקנאביס?
“מעבר לעשרות הטיפולים התרופתיים שקיבלתי, כחלק מביקוריי כמעט אצל כל הנוירולוגים ומומחי הכאב באזור גוש דן, טופלתי גם באפיקי הרפואה האלטרנטיבית. ניסיתי דיקור סיני, ביופידבק (טיפול באמצעות משוב ביולוגי שנועד לאפשר שליטה בגוף ובהתמודדות עם כאב) וטיפול בעזרת קריסטלים. בחרתי להפסיק את טיפולי הרפואה המשלימה, כי הגעתי למסקנה שהבעיה שלי עמוקה יותר וזה לא מה שיעזור לי, לכן חבל להוציא כל כך הרבה כסף על הטיפולים הללו.”
“כמובן שהמשכתי ללכת לרופאים נוספים וניסיתי עוד תרופות ומשככי כאבים חזקים שלא הועילו. התרופות היחידות שהצליחו להפיג מעט את הכאב היו משככי כאבים חזקים וממכרים עם תופעות לוואי מסכנות חיים, שקל לפתח בהם תלות ולא באמת אפשר לתפקד איתם. הם הופכים אותך ל”זומבי”, חסר תחושה ואפאטי לסביבתך, ומיותר לציין שאי אפשר לקחת אותם לאורך זמן על בסיס יומי בכדי לטפל בבעיה כרונית.”
“מבחינת תרופות, רשמו לי כמעט כל תרופה אפשרית לשיכוך הכאבים: ‘ליריקה’, ‘ארקוקסיה’, ‘אתופן’, ‘פרקוסט’, ‘אוקסיקוד’ ועוד משככי כאבים נרקוטיים אחרים.”
כיצד ובאיזה שלב נחשפת לראשונה לצמח ולסגולותיו?
“לאחר שביקרתי אצל מומחים רבים לבעיות כאב ברחבי הארץ, הגעתי למרפאתה של ד”ר ברקת שיף-קרן (Dr. Bareket Schiff-Keren), אחת מגדולי המומחים לרפואת כאב בארץ. הגעתי בליווי אמי, וסיפרתי לה את כל ההיסטוריה הרפואית שלי והטיפולים שעברתי.”
“היא הוציאה בקבוקון עם שמן קנאביס ואמרה: “קח 2 טיפות מתחת ללשון”. לאחר 10 דקות, בפעם הראשונה מזה שנתיים, לא הרגשתי כאב כלל. תחושת הכאב שכל כך התרגלתי לחיות איתה עד שכבר איבדתי תקווה שניתן לחיות אחרת, פתאום נעלמה כלא הייתה, ויכולתי לתפקד שוב ולחשוב על עוד משהו מלבד הכאב. חשוב לציין שכשהגעתי אליה, לא ידעתי על סגולותיו של הקנאביס ולא באתי במטרה לקבל רישיון. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לצמח ולהשפעותיו, לפני כן לא עישנתי כלל, גם לא נרגילה או סיגריות.”
מתי הוגשה הבקשה וכמה זמן לקח התהליך עד לקבלת האישור?
“לאחר פגישת הייעוץ במרפאת הכאב בה נתנו לי לראשונה לנסות את הטיפול בשמן קנאביס, החלטתי בשיתוף עם ד”ר שיף ואמי להגיש את הבקשה באופן מידי. מהרגע שהגשתי את הבקשה עברה כחצי שנה עד שקיבלתי בפועל את האישור, פרק זמן יחסית ארוך. אני אפילו זוכר את הרגע שאישרו לי את הבקשה. התעוררתי בבוקר, ירדתי למטה וראיתי את אמא שלי מדברת בטלפון עם פרצוף מופתע ואומרת לי: “גולן התקשרו עכשיו מחברת ‘תיקון עולם’, אישרו לך קנאביס רפואי.”
כיצד המשפחה קיבלה את היותך מטופל בקנאביס בגיל צעיר?
“קיבלתי את האישור כחודש לפני יום הולדתי ה-18. אם אני לא טועה, באותה תקופה הייתי המטופל השני הכי צעיר בארץ שאישרו לו קנאביס, ובין המקרים הבודדים שהיו “לא ספציפיים”. כלומר לא כתוצאה ממחלות שמקנות קנאביס אוטומטית כמו סרטן, אפילפסיה או טורט. המטופל היחיד שהיה צעיר ממני, לקה בסרטן.”
“בקרב המשפחה שלי קיימות דעות מגוונות על הנושא. חלק מהמשפחה פחות תומכת בקנאביס, וחלק יותר. אבל בסופו של דבר, כולם מבינים שזה הדבר לו אני זקוק לו כדי לחיות, לכן הם מקבלים ומבינים את הסיטואציה.”
האם נתקלת בקשיים בקבלה לעבודה או ללימודים בעקבות היותך מטופל בקנאביס?
“כן, זה קרה לי לא מעט פעמים. כמובן שבכל פעם שאני נמצא בראיון עבודה, אני מקפיד להצהיר על כך שאני מחזיק ברישיון לקנאביס רפואי וצריך לצאת לעשן כל פרק זמן מסוים. אני לא מסתיר את זה מהמעסיק. יש מעסיקים שיותר בסדר עם זה, ויש מעסיקים שפחות, בלשון המעטה.”
תאר לי את השיפור והשינוי שחל באיכות החיים שלך מאז שקיבלת את הרישיון?
“בראש ובראשונה, אני מצליח לישון בלילה אחרי שבמשך שנה וחצי לא הצלחתי לעצום עין. הקנאביס מאפשר לי לישון את ה5-6 שעות בלילה, שעבורי זה המון. מעבר לזה, אני אוכל, אני מתפקד, הצלחתי להשלים בגרות מלאה, אני מצליח ללמוד, לנגן, להחזיק עבודה ובעצם לחיות חיים נורמטיביים. הקנאביס מאפשר לי לחיות את החיים שלי כמו כל אחד אחר ולנהל אורח חיים רגיל מבלי להתמקד בכאבים.”
אתה מכיר אנשים שזקוקים לקנאביס מסיבות רפואיות ונמנעים ממנו בגלל סטיגמה חברתית?
“אני מכיר מקרים של אנשים מבוגרים שסובלים מכאבי פרקים וכאבים כרוניים שונים. אני הייתי מייעץ להם לנסות לעשן ובהמשך גם להוציא רישיון במידה וזה עוזר להם. זה נטו מגיע מסטיגמה ומדעות קדומות, הם לא רוצים שיידעו שהם מקבלים רפואי ויחשבו שהם מסטולים כל היום. אני חושב שזה מגיע מחוסר ידע והיכרות עם החומר, ולעיתים גם מהפחד לנסות ולגלות שזה עוזר.”
“אם היה להם את הידע על כמה זה יכול להועיל למצבם הבריאותי, סביר להניח שהם היו מסכימים לקחת. הרבה שקרים הופצו לאורך השנים על הנושא, למרות שהיום דווקא שמים יותר דגש לא על הבעייתיות שבקנאביס רפואי, אלא על הבעייתיות בתהליך הארוך והמייגע שהחולים צריכים לעבור בדרך לקבלת האישור.”
אילו עצות יש לך עבור אנשים שזקוקים לרישיון וטרם אושר להם?
“להוציא עוד ועוד אישורים מרופאים, ולנסות שוב ושוב ושוב להגיש את הבקשה למשרד הבריאות. אין ברירה, זה תהליך ארוך ומייגע בארץ, אבל אסור להרים ידיים ולוותר על התרופה שאתם זקוקים לה.”
“עד היום, 6 שנים לאחר שקיבלתי את הרישיון, אני עדיין צריך להביא המלצה מרופאת המשפחה ומרופאים נוספים בכל פעם שאני מחדש מרשם. אלה חוקים חדשים, יש הרבה בירוקרטיה בתהליך אבל בסופו של דבר – זה שווה את המאמץ.”
האם יצא לך לחוות חיפושים משטרתיים?
“למזלי זה אף פעם לא קרה לי. אפשר לומר שיצאתי במזל. חוץ מזה, אני משתדל לשמור על פרופיל נמוך בנושא, לא מעשן בפומבי, תמיד בבית במקום שלא מפריע לאף אחד. לא מעשן לאנשים בפרצוף, ובאופן כללי שומר לעצמי.”
כיצד אתה מתמודד כשאין באפשרותך לעשן?
“כיוון שאני לא יכול לטוס עם החומר, אני יכול לטוס רק למדינות ספציפיות בהן ניתן להשיג קנאביס, כמו אמסטרדם. כמו כן, אני גם לא יכול לטוס למדינות רחוקות מדי כי זמן הטיסה הוא גם גורם שעשוי להשפיע על עוצמת הכאב.”
“אני לרוב לוקח משככי כאבים חזקים ומטשטשים במהלך טיסות, ואם אני נמצא במקום בו אני לא יכול לעשן זה בעייתי. אני סובל, מחוויר ולא מצליח לתפקד. היו פעמים בהם ניסיתי לעשן סיגריה שתפיג קצת את הכאב, אבל זה לא באמת עזר.”
איפה אתה חושב שהיית היום אילולא הרישיון?
“אין לי מושג. כנראה שהייתי שם לעצמי כדור בראש, כי אלה לא כאבים שאפשר לסבול במשך חיים שלמים. המציאות שלי לא קלה גם ככה, אבל הקנאביס הוא נקודה של אור וללא ספק התרופה שהצילה את חיי.”
היית רוצה להתחיל לגדל בבית בשלב כלשהו?
“כמובן שהייתי רוצה, אבל לצערי אין לי אישור לגדל. יש לי אישור להחזיק בסם מסוכן, אך לא לגדל סם מסוכן. זה מצריך אישור נוסף, וכמובן שלא הייתי רוצה לגדל באופן לא חוקי ולסכן את הרישיון שלי.”
