אקטיביזם שקט – הראיון ששבר את הבורות

לפני קצת יותר מעשור ריחפה מעל ראשיהם של צרכני הקנאביס בארץ הצעת חוק פופוליסטית וקיצונית שעמדה להחמיר את מצבו החוקי של הצמח, וכמעט עברה בחוק בחסות הבורות ששררה בכנסת לגבי הצמח והשימוש בו. במקום מחאה רועשת, מה ששבר את מחסום הבורות והקפיץ אותנו קדימה היה אקטיביזם מסוג אחר, שקט, דרך ראיון פשוט שהוכיח עצמו יעיל לא פחות מצעקות ברחובות.

באחד מלילות החורף בשנת 2004 ישבתי אצל בועז וכטל, מייסדה ומנכ”ל לשעבר של מפלגת ‘עלה ירוק’, כשברקע ריחף מעלינו האיום של יו”ר הועדה למלחמה בנגע הסמים של הכנסת, חבר הכנסת איוב קרא, שכיהן כראש ועדת הסמים של הכנסת וביקש להעביר הצעת חוק אשר תחמיר את הענישה בגין עבירות של סמים קלים.

על פי ההצעה שניסח אז חבר הכנסת איוב, כל מי שייתפס עם סמים קלים, בכל סיטואציה שהיא, רישיון הנהיגה שלו ישלל אוטומטית. אותה הצעה קבעה גם כי אילו מי שייתפס עם כמות של 15 גרם קנאביס ומעלה, ייחשב אוטומטית כמי שהתכוון לסחור בחומר. העונש על עבירת סחר הנו עד 15 שנות מאסר, וכוונתו של איוב הייתה להפוך גזר דין זה למעין עונש מינימלי לכל מי שיעז להסתובב עם קנאביס.

בועז ואני חששנו כי לאור הידע החלקי והסלקטיבי העומד לרשותם של חברי הכנסת בנושא סמים קלים, יש להצעה הפופוליסטית הזו סיכוי טוב לעבור, ובכך להחזיר את המאבק שלנו מספר שנים אחורה, ואולי אף לנקודת ההתחלה. היה עלינו לעשות משהו כדי לשבור את הבורות ולהביא לדחייתה של ההצעה.

לפעמים עדיף בשקט

האפשרות הקונבנציונלית לסיכול המזימה הייתה לארגן מסיבת עיתונאים כדי לגייס את דעת הקהל נגד הצעת החוק.

“לארגן מסיבת עיתונאים עולה כסף, והעיתונאים הרי לא יגלו עניין אם לא נבטיח להם סנסציה כלשהי…” הרהרתי בקול.

“אל תגיד לי שאתה שוב הולך לנפנף להם מול העיניים בשתיל?” שאל בועז בחשש מה.

“לא”, הרגעתי אותו, “אי אפשר לעשות את אותו תרגיל פעמיים. נצטרך לחשוב על משהו קצת יותר יצירתי!”

בעודנו מאמצים את תאי המח בחיפוש אחר דרך יצירתית לסיכול הצעת החוק, שאל אותי בועז אם יצא לי לראות את הסרטונים של עלי ג’י (Ali G).

“עלי מי?” שאלתי, ובועז אמר: “אתה חייב לראות!”, לפני שהראה לי את הסרטון הבא:

תוך כדי צפייה בסרטון, בו צוחק הקומיקאי המפורסם על מדיניות האיסור העולמית נגד סמים קלים, נדלקה לי נורה של רעיון טוב מעל לראש:

“אולי נעשה ראיון דומה עם איוב קרא?”

“למה אתה מתכוון?” שאל בועז.

“במקום שנעשה מסיבת עיתונאים ונטען שיו”ר הועדה למלחמה בסמים לא מבין כלום בנושא קנאביס, מדוע שלא ניתן לו הזדמנות להפגין את חוסר הידע שלו – בעצמו?”

“מי יראיין אותו?” שאל בועז.

“אני” השבתי בבטחה, למרות שלא היה לי שום ניסיון קודם כמראיין.

למחרת היום, התקשרתי לחבר הכנסת קרא:

“שלום, קוראים לי שלומי, אני פרי-לאנס, ואני מכין כתבה לטלוויזיה על בעיית הסמים בישראל.” אמרתי לו, “שמעתי שיש לך רעיונות מקוריים כיצד להילחם בבעיה והייתי שמח לראיין אותך על כך.”

“לאיזה ערוץ?” התעניין חבר הכנסת.

“אני פרי-לאנס, כנראה שזה ישודר בערוץ ה-ZDF בגרמניה וערוץ 10 בישראל,” אילתרתי תשובה מהירה, והוספתי, “אנחנו נבוא עם שלוש מצלמות!”

זה כנראה שכנע אותו, שכן הוא הסכים להתראיין, והפנה אותי לדוברו לצורך תיאום הפרטים הטכניים.

הראיון ששבר את הבורות

שבוע לפני קיום הראיון עדיין לא הייתה ברשותי ולו מצלמה אחת. פניתי לערן ורד, מראשוני הפעילים בעלה ירוק ומי שהיה בעיני מספיק משוגע (כמוני) בכדי להירתם למבצע. ערן אכן נרתם בשמחה ואף הצליח לגייס 3 מצלמות נוספות – אחת תקינה, אחת ללא יכולת להקליט סאונד ואחת שלא פעלה כלל.

“אין דבר, הוא לא ירגיש”, הרגעתי את ערן כאשר העמסנו את הציוד על האוטו בדרכנו לפגישה עם חבר הכנסת.

הגענו ללובי של מלון הילטון, שם נקבעה הפגישה. הרכבנו את הציוד וכאשר ראינו את חבר הכנסת מגיע, רמת האדרנלין של ערן ושלי בוודאי הרקיעה שחקים למרות שסך הכל, לא שיקרתי: הגענו עם שלוש מצלמות, לא התחייבתי שכולן יהיו תקינות.

חבר הכנסת קרא התיישב, ערן אמר “אקשן” והראיון החל.

החלטתי להתחיל ישר בבדיקת העירנות של חבר הכנסת ואמרתי: “היום יצאנו לבדוק אם ניתן למזער את נזקי חוקי הסמים בישראל”.

האם הוא ישים לב שאמרתי “למזער את נזקי חוקי הסמים” – ולא “למזער את נזקי הסמים?”

הוא לא שם לב, וככל שרמת הביטחון שלי עלתה, השאלות שהפניתי אליו הפכו יותר ויותר מטומטמות, עד כי לא פעם חששתי כי הוא יקום באמצע או יקלוט שעובדים עליו ויחפש את המצלמה הנסתרת.

אבל הוא מצידו, שיתף פעולה לאורך כל הדרך, ולהלן התוצאה:

לאחר ששלחנו לקט קצר של קטעים מתוך הראיון לערוצי הטלוויזיה השונים, זומנו, חה”כ קרא ואני, לתכנית הבוקר של ערוץ 10.

גם הפעם, לעיניי המצלמות התקינות כולן, חה”כ לא אכזב:

מספר שבועות לאחר אותו ראיון חשוב, “קודם” חבר הכנסת לתפקיד יושב ראש של ועדה אחרת כלשהי, מה שאילץ אותו לוותר על תפקיד יושב ראש הועדה למלחמה בנגע הסמים. הוא לא המשיך לקדם את הצעת החוק שלו המחמירה בעונשים המוטלים על צרכני הקנאביס, ואנחנו זכינו להתקדם הלאה בדרך למדיניות הגיונית. אמנם אנחנו עדיין לא שם, אבל הבורות, לפחות בגרסתה הקודמת והברורה מאליו, כבר לא קיימת במדיניות האכיפה הנוכחית.