ג’וינט ואזיקים על החוף

ג’וינט ואזיקים על החוף. 
עוד מקרה של אלימות משטרתית, הפעם נגד אישה שעישנה ג’וינט על חוף בתל אביב. בנוסף לקנס של 1,000 שקל שחטפה, היא נגררה באזיקים לעיני כול, עוכבה במשך שעתיים וחצי והוטרדה מינית על ידי השוטרים

כל מה שהלני דגן בת ה-34 רצתה, היה לשבת כמדי יום בפינה שלה על החול הרך של חוף הילטון בתל אביב, מרחק כמה דקות מהבית, לתפוש קרני שמש, להירגע ולעשן בנחת את הג’וינט הקטן שהביאה איתה.
שני השוטרים שפטרלו על החוף במטרה לקנוס מעשני קנאביס, ראו את הדברים אחרת. האישה שישבה על החול עם מצית וסיגריה מגולגלת, הייתה במקרה שלהם עבריינית, הראויה לעונש ולא פחות מכך, ליחס ההולם עבריינית.
בסרטון שרץ ברשתות החברתיות, נראית הסצנה המבישה בה נגררת דגן לאורך החוף על ידי השוטרים, אזוקה בידיה, כשהיא לבושה בבגד ים. כל זאת, מכיוון שלאחר החרמת הג’וינט שהפך לראייה מפלילה, העזה לומר לשוטרים בהומור (לא מוצלח, כך נראה), שהם בוודאי הולכים לעשן אותו בעצמם. 

דגן יצאה מהסיפור מוכה וחבולה, פיזית ונפשית. “זאת טראומה לכל החיים”, היא אומרת. “בחיים לא הרגשתי כל כך מושפלת”.

התקף חרדה 

“יצאתי מהמים”, היא מתארת את השתלשלות העניינים, “התיישבתי בצד והתכוונתי להדליק פייסל קטן. אני מעשנת בהמלצת הפסיכיאטר שלי, בגלל פוסט טראומה מפגיעה מינית בילדות, למרות שאין לי רישיון לרפואי. אני אדם נורמטיבי, ספורטאית, בוגרת ‘בית צבי’, הקמתי עסק מצליח”.
אל השוטרים, כל זה לא דיבר. הם ניגשו אליה, קנסו אותה ב-1,000 שקל ודרשו  להסגיר את הג’וינט. “נתתי להם ואמרתי בצחוק, ‘בינינו, אתם בטח הולכים לעשן את זה’. וזהו, אז הכול התחיל.
“הם הפכו לי את התיק וכן, התנגדתי. הייתי בשוק, לא הבנתי מה הם רוצים ממני. כשהם מצאו שם עוד פייסל קטן, הם שמו עלי אזיקים, ואמרו ‘את עצורה על אחזקה'”.
כשהיא זועקת לעזרה, גררו אותה השוטרים באלימות לאורך החוף, לעיני עשרות אנשים. “כשמישהו ניסה לעזור לי, הם איימו עליו שזאת הפרעה לסדר. השאר רק עמדו שם והסתכלו עלי כמו על קוף בגן חיות”.
היא הוכנסה לחדר הבקרה שליד החוף, כשהיא צועקת ובוכה. “הם משכו אותי עם האזיקים בכוח ומעכו לי את המפרקים בידיים. הייתי במצוקה איומה. חטפתי התקף חרדה והתקף אסתמה”.

אחת מול חמישה

ההתרחשות ההזויה בחדר הקטן, נמשכה לא פחות משעתיים וחצי. “הייתי שם עם בגד ים, לבד, מול שלושה גברים ועוד שניים שנכנסו אחר כך. הם לא נתנו לי להתלבש ולא הפסיקו לגעת בי. אמרתי להם שיפסיקו, שעברתי תקיפה מינית. זה לא עניין אותם”.
במהלך החקירה בחדר, התבקשה דגן למסור את מספר תעודת הזהות שלה, אך התעודה לא הייתה עליה ומהלחץ, שכחה את המספר. “עכשיו הם אומרים שסירבתי להזדהות, אבל הייתי בבלק אאוט, בלחץ נוראי. הם אפילו לא נתנו לי להתקשר לאבא שלי”.
למזלה, הגיעה בסופו של דבר למקום שוטרת. “הם רצו לקחת אותי לתחנת המשטרה על העלבת שוטר, כי הגבתי לאלימות ולהתנהגות המבזה שלהם, אבל השוטרת לא נתנה להם”.

האנשים שצריכים לשמור עלינו

עכשיו היא יושבת בבית ומנסה לעכל את האירוע. “אני לא מבינה למה הם לא יכלו להסתפק בדו”ח, שגם הוא עונש מופרך על עישון ג’וינט. למה היו צריכים לאזוק אותי, להחזיק אותי חצי עירומה בחדר במשך שעתיים וחצי. דוחה אותי לחשוב שאלה האנשים שצריכים לשמור עלינו והתגובות מסביב, עוד יותר מפחיד. זה בסדר להרביץ לבחורה, כי עישנה פייסל”.

החבלות שספגה בידיים, עלולות, היא אומרת, גם לפגוע בפרנסתה. “אני אקרובטית ומאמנת בנות לתחרויות. יש לי בקרוב תחרות שאני צריכה להגיש תלמידות ואני לא יכולה לעבוד בגלל מה שעשו לי. נראה לי שיש לי סדקים, למרות שלא הלכתי לבדוק. אני לא יכולה לכתוב, לתפקד עם הידיים. כולי נפיחויות וחתכים. האזיקים האלה חותכים את הידיים כמו סכין”.

כמו בסרט פורנו

למרות שיש לה, כך נראה על פניו, סיבות טובות, היא לא רוצה להגיש תלונה נגד השוטרים. “אני לא הולכת להתלונן. אם את השוטר שהרג אתיופי עזבו, מה יעשו לשניים שסתם התייחסו לאישה כאילו הם בסרט פורנו? זאת תהיה בשבילי עוגמת נפש מיותרת. אני אדם של אור. אני לא רוצה להיות במקומות החשוכים”.

בכל זאת, מדובר בסיפור קשה.

“אלה שוטרים, אני מפחדת להתעסק איתם. ראיתי כבר דברים כאלה בסדרות בנטפליקס ולא האמנתי שזה קורה גם כאן. אלה עבריינים עם רשות לעשות מה שהם רוצים”.

מישהו עוזר לך להתמודד?

“תלמידה ישנה אצלי אתמול ועזרה לי. אני פוחדת שזה יפגע לי בעסק. אני לא אוהבת תשומת לב כזאת, זה לא נעים לי בכלל, אבל אי אפשר לשתוק. תכתבי ‘אלימות שוטרים’ בגוגל ותראי כמה תוצאות. זה עלוב, זה עצוב”.

בתוכנית של אמנון לוי בערוץ 13, בה התראיינה דגן על המקרה, הובאה תגובת המשטרה: “צר לנו על הצגת תמונה מעוותת וחוטאת לאמת, כמו גם על התנהגות פסולה של האישה כלפי השוטרים. על אף שהוצע לה לסור הצידה ולהשלים את פעילות האכיפה בשקט, היא בחרה לעורר פרובוקציות, להתלהם ולצעוק ובהמשך סירבה למסור פרטים מזהים. במקום לאפשר פעילות אכיפה כחוק, בחרה האישה להתנהג כך ובמקום להתבייש בהתנהגותה, בחרה לתת לה פומבי”.