גידול או החזקה לצריכה עצמית? אלו הקריטריונים שצריך להכיר

גידול קנאביס ביתי מכונה בשפת החוק “עבירת גידול סמים”, ובעבר הלא רחוק בכלל הוא נחשב לעבירה חמורה מאד המקושרת באופן אוטומטי לסחר בקנאביס מתוך אג’נדה כלכלית. בהווה, מערכת המשפט נאלצת להתמודד עם העובדה שגידול קנאביס ביתי לשימוש עצמי הפך לתופעה נפוצה יחסית בקרב צרכנים שרק רוצים לחסוך כסף ובעיקר להתנתק מהשוק השחור, וגישתה לנושא הפכה למרוככת, מבינה ומכילה במקום מענישה ומנסה להרתיע.

עד לאחרונה, נדמה היה כי עבירת גידול סמים נחשבת מבחינת רשויות החוק לאחת מעבירות הסמים החמורות ביותר, והענישה בתיקי גידול הייתה לרוב ענישה בדמות מאסר בפועל.

נקודת המוצא לענישה הכבדה שהייתה נהוגה עד לא מזמן בעבירות גידול הייתה שמי שמגדל סמים עושה זאת על מנת לסחור בהם ולהרוויח כסף, ואין כל אפשרות רלוונטית אחרת, ומכאן ההתייחסות המחמירה שהייתה נהוגה כלפיי מבצעי העבירה – שאינם רק מגדלים משהו לא חוקי אלא עושים זאת בשאיפה לסחור בו, כלומר עבירה שנעשית כדי לאפשר ביצוע עבירה או עבירות נוספות.

זאת ועוד, החוק קובע עונש של 20 שנות מאסר על מי שמגדל סמים, באופן גורף שנוגע לכלל תיקי גידול הסמים. קרי, המחוקק עצמו לא ערך כל הבחנה בין מי שגידל סם לשימושו העצמי לבין  מי שגידל סם בהיקף משמעותי ולשם הפצתו, משום שמראש לא עלתה אפשרות שדבר כזה יקרה.

עם זאת, הדבר קרה ואפילו קרה בגדול. התרחבות השימוש בקנאביס גרמה בתחילה להתרחבות בעיקר בהיקף הגידול המסחרי, שיצר יותר צורך בידע מקצועי וגרם להנגשתו לציבור הכללי, ולאחר מכן השילוב בין הידע הרב שהפך נגיש לכל אחד לבין עליית מחירי הקנאביס בשוק השחור גרמה לצמיחה גם בשוק הגידול הביתי.

תופעה זו יצרה קהל חדש של מגדלים שאינם מעוניינים למכור לאף אחד. מגדלים מסוג חדש, שצריך “להתמודד” מולם בזירה המשפטית בצורה הוגנת והגיונית.

גידול קנאביס לשימוש עצמי – איך המערכת מתמודדת?

עם התרחבות תופעת גידול הסמים, נאלצו רשויות החוק להתמודד עם טענות לפיהן גידול הסמים לא נעשה לשם סחר בהם אלא לצורך שימוש עצמי – זאת בין היתר על ידי נאשמים נורמטיביים, ללא עבר פלילי, ו/או על ידי נאשמים בעלי בעיות רפואיות שהיו בהליך לקבלת רישיון לקנאביס רפואי, או נאשמים שגידלו כמויות קטנות על מנת, כך לטענתם, להימנע מחיכוך עם סוחרי סמים בשל חשש או בשל רצון שלא להיתפס בעיניי עצמם כעוברי חוק.

במקרים מסוג זה, דובר לרוב בגידול כמות קטנה של שתילים, ללא אמצעים מתוחכמים, ומשקל הסם היה נמוך אף הוא.

ואכן, רשויות החוק השכילו להבין שלא בכל תיק גידול סמים העבירה נעשתה לשם סחר בסם והפצתו, ושבמקרים מסוימים קיימות נסיבות אשר יש בהן להוביל להתייחסות שונה כלפי נאשמים.

קודם כל חשוב להבין שלמרות ההשכלה להבדיל בין מגדל “מסחרי” לבין מגדל פרטי, נקודת המוצא של הרשויות היא שכל גידול סמים באשר הוא, מהווה עבירה על החוק. במסגרת זו, נסיבות גידול הסמים החלו להיבחן בהתאם לכל תיק, ונראה כי החלה להתגבש תפיסה לפיה אין לקבוע אוטומטית כי כל מי שגידל סמים עשה כן על מנת לסחור בהם או להפיצם.

הבנה זו הובילה לכך שביולי 2017 הפיצה התביעה המשטרתית הנחיה חדשה בנוגע למדיניות העמדה לדין בעבירות של גידול סם מסוכן.

גידול קנאביס? בנסיבות נכונות זאת החזקה 

מטרת ההנחיה, שנוסחה במחלקה המשפטית של המשטרה, היא לקבוע מתי יש להגיש כתב אישום בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית ומתי יש להגיש כתב אישום בעבירה של גידול סמים, זאת בהתאם למספר קריטריונים. לדוגמא, ככל שמספר השתילים גדול יותר, כך תגבר הנטייה לייחס עבירה של גידול סם בשונה מעבירה של החזקה לצריכה עצמית.

לצד מספר השתילים, שמהווה קריטריון מרכזי בנושא, נבדקים מספר פרמטרים נוספים. למשל, ככל שנעשה שימוש באמצעים רבים יותר לטובת הגידול, לרבות מערכות השקיה, תאורה ייעודית ואמצעים “מתוחכמים” כמו מערכות ניטור או מערכות בקרה אוטומטיות, כך תגבר הנטייה לייחס עבירה של גידול סם מסוכן.

כמו כן, ככל שקיים מידע מודיעיני רלוונטי הנוגע לעבירת הגידול ו/או מדובר בנאשם בעל עבר פלילי רלוונטי, תגבר גם כן הנטייה לייחס עבירה של גידול סם שנעשה לצורך סחר.

לבסוף, נתון נוסף חשוב הנו “משקל הסם”, כאשר בהנחיה נקבע כי נתון זה יהיה נתון מסייע (חשיבות פחותה) בבחירת סעיף העבירה המתאים. כך, ככל שמשקל הסם רב יותר, כך תגבר הנטייה לייחס עבירה של גידול סם מסוכן על פני עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

חשוב להדגיש כי בהתאם להנחיה, מקום בו ההתרשמות נוטה באופן ברור לכך שהחשוד גידל את הסם לצריכה עצמית, הרי שלא יהיה במשקל הסם לבדו כדי לשנות את המסקנה, ותיוחס לחשוד עבירה של החזקה לצריכה עצמית, לפי חשיבה שאנשים מסוימים אולי צורכים יותר קנאביס מאחרים.

מניסיוני, בפועל התביעה מייחסת משקל רב בעיקר למספר השתילים שגודלו וכן לתנאי הגידול, וככל שנראה שהושקע מאמץ ותכנון מקדים בגידול הסם יחד עם מספר שתילים משמעותי (לרוב מעל שלושה), הרי שהנטייה תהיה לייחס עבירה של גידול סמים, זאת גם אם המשקל שנתפס בסופו של דבר אינו גבוה וגם אם החשוד טען כי גידל את הסמים לצריכתו העצמית ואין אינדיקציה לכוונת סחר בחומר החקירה.

לא רק ראיות – הנסיבות האישיות גם חשובות

עד כאן העיסוק בראיות. ומה לגבי נסיבות אישיות? ההנחיה קובעת שאחד הקריטריונים שיש לבחון הוא האם קיימות נסיבות חיצוניות לביצוע העבירה, זאת בהתבסס על חומר הראיות בתיק.

תחת קריטריון זה נכללות נסיבותיו האישיות של החשוד, כך שמקום בו מדובר במי שצורך סמים בשל בעיה רפואית או במי שנמצא בהליך לקבלת רישיון לצריכת קנאביס רפואי, וקיימים מסמכים רפואיים המגבים את הטענות בנדון, אזי סביר יהיה כי כתב האישום יוגש בגין עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית בלבד.

בפועל, ברוב תיקי הגידול שנידונים היום בבתי המשפט, ניתן לראות כי חרף ההנחיה, כתבי האישום מוגשים בגין עבירת גידול סמים, ורק לאחר הליך משא ומתן עם רשויות התביעה ובמסגרת הסדר טיעון, מתבצע תיקון כתב האישום לעבירת החזקה לצריכה עצמית – וגם זאת לא בנקל ונדרשים לרוב מאמצים רבים על מנת להגיע לתוצאה המשפטית המיוחלת.

יש לציין כי הבחירה בסעיף עבירה כזה או אחר אינה תיקון סמנטי של הוראת חיקוק בכתב אישום, אלא תיקון מהותי וחשוב שיש בו להשפיע באופן נחרץ על רמת הענישה בתיק, לרבות רכיב הענישה הכספי הנלווה פעמים רבות לתיקי גידול סמים.

נוכח ההשלכות המהותיות של סעיף העבירה על הענישה בתיק, ברור לכל כי ההנחיה אינה בגדר רשימה סגורה וחד משמעית. כל תיק ונסיבותיו, וכל מקרה נבחן לגופו. עם זאת, עצם ההבנה שאין לקבוע אוטומטית שכל עבירת גידול סם נעשתה לצורך סחר בסם או הפצתו יש בה משום חידוש בתפיסה והתייחסות למה שמתרחש מחוץ לחדרי החקירות, ולא תמיד מקבל ביטוי בחקיקה עצמה.

המאמר נכתב על ידי עו”ד שני מורן, המתמחה בייצוג נאשמים בעבירות סמים מורכבות