אל תתבלבלו – טריכומות זה לא אבקנים

אם אתם חובבי קנאביס מתחילים או וותיקים, הגיע הזמן לעשות סדר בדברים: ה”אבקנים” שנופלים לכם מהפרחים, סותמים לכם את הגריינדר ומשמשים כפינוק מיוחד או לחלופין כפתרון לימים קשים, הם לא באמת אבקנים, אלא טריכומות. במאמר הבא נלמד בדיוק מה ההבדל בין השניים, כמה טריכומות הן חשובות, ולמה כדאי שתפסיקו לקרוא להם בטעות אבקנים.

כולנו שמענו על “חשיש אבקנים” או “ג’וינט אבקנים” שעושים מהאבקה שנופלת מהצמח, מה שנקרא “קיף” (Kief). אבל הגיע הזמן להגיד את זה באופן ברור- אלה לא “אבקנים” (חלקים בצמח הזכרי האחראים על תהליך הרבייה) אלה טריכומות.

אז מה בדיוק ההבדל בין השניים?

אבקנים, או גרגרי האבקה, הם מה שצמח זכר (לא מה שאנחנו רוצים) מייצר כדי להפרות את צמח הנקבה, ממנו פורחים הפרחים שאנחנו רוצים.

כל מי שאי פעם גידל עציץ קנאביס יודע שמהזכרים נפטרים עוד כשהם צעירים (אלה אם אתם מתכוונים לעשות הכלאות של זנים בעצמכם, מה שדורש רמה גבוהה של ידע וניסיון), ורק את הנקבות משאירים.

בצמחי הקנאביס הנקביים אין אבקנים. אבקן (שיוצא רק מצמח זכר פורה) שימצא את דרכו לצמח יגרום לו להפסיק את מרבית תהליך ייצור הקנאבינואידים הפעילים, ולהתחיל להפיק זרעים במקום, דבר שלמגדל מקצועי (או צרכן שרוצה שקית של פרחים נקיים) יכול להוות אסון.

אחרי שעשינו את ההבדלה החשובה והבנו שטריכומות הן לא אבקנים, כעת נשאר להבין מהן טריכומות, ומה תפקידן בצמח.

קריסטלים של קנאבינואידים

בצמח הקנאביס, טריכומות הם מבנים קריסטליים זעירים המכסים חלקים רבים מדופנו החיצוני, בעיקר בפרחים, אך גם על הענפים וחלק מהעלים. משמעות המילה “טריכומה” היא שערה ביוונית, על שם צורתן של הטריכומות המזכירה שערות שיוצאות מהצמח.

טריכומות מורכבות ברובן מקנאבינואידים שהתגבשו לתצורת קריסטל, ולכן הם מכילות את הריכוז הגבוה ביותר של THC, CBD ושאר החומרים הפעילים הקיימים בצמח.

כשהטריכומות של צמח הקנאביס נופלות לאדמה, הן דומות לאבקה בצבע חום כהה, ומכאן מקור הטעות בשם “אבקנים”. לצמחים רבים יש טריכומות מסוגים שונים הממלאות מגוון תפקידים כמו יניקת מינרלים מהאדמה, או הגנה מאיתני הטבע, אך באף צמח הן לא משמשות לרבייה.

הטריכומות בצמחי הקנאביס מעניקות לו שכבת הגנה שמנונית נגד מזיקים שונים, ובמקביל “לתפוס” אבקנים זכריים שנדבקים לצמח הנשי ומפרים אותו.

טריכומות בעדשת המיקרוסקופ

כשמסתכלים על טריכומות במיקרוסקופ, הן נראות קצת כמו פטריה – רגל ארוכה שמחזיקה “שק” נפוח משמן. כשהחלק העליון גדול מדי, הוא מתנתק מהרגל ונופל.

כשמגדלים קנאביס אפשר להשתמש בטריכומות כדי לדעת מתי לקצור את הפרחים. כיצד עושים זאת? לוקחים עלה קטן מתוך הפרח ובוחנים אותו תחת מיקרוסקופ.

אם הטריכומות שקופות, הפרח עוד לא מוכן לקטיף, וככל שהטריכומות נעשות עכורות-לבנות, אחוזי ה-THC בצמח גדלים. כשהטריכומות משנות את צבען לענבר, אחוזי ה-THC כבר מתחילים לרדת.

טריכומות – הבסיס להכנת מיצויים

טריכומות הן החלק הכי עשיר ב-THC מבין כל חלקי הצמח. כל השיטות שקיימות לייצור חשיש או מיצוי (דאב, שאטר, BHO) מנסות לעשות בדיוק את אותו הדבר – להפריד את הטריכומות משאר חלקי הצמח באופן כמה שיותר יעיל.

השיטה ה-“יבשה” לייצור חשיש מסתמכת על סינון החומר היבש, דרך רשת עם חורים בעובי של כמה עשרות מיקרונים. ככל שהחורים יהיו גדולים יותר, יעברו גם חלקי צמח אחרים המורידים את איכות התוצר הסופי.

בשיטה הזו מכינים חשיש “פולן” (Pollen) יבש שמתפורר יחסית בקלות בין האצבעות (למרות ששוב, למרות השם המטעה, זה לא אבקנים זה טריכומות).

השיטה ה-“רטובה” מסתמכת על עיקרון אחר – הצמח נכתש ביחד עם מי קרח ועובר ערבול, הקור מפריד את הטריכומות מיתר הצמח, ומסננת אוספת אותן. חשיש כזה נקרא “אייס” או “באבל האש”. גם שיטות מיצוי בגז, כמו BHO, מסתמכות על טמפרטורה נמוכה שעושה את ההפרדה.

גם בג’אראס מנסים לבודד את הטריכומות, אמנם באופן אחר. צמחים בשלב הפריחה מלאים בטריכומות שנדבקות לכל מה שרק נוגע בצמח. זהו תהליך ארוך שדורש סבלנות רבה. נוגעים בצמחים בעדינות עד שמצטברת שכבה דביקה בצבע חום-שחור על כפות הידיים. את השכבה מורידים ומגלגלים לכדור.

גם כאן יש עניין לעדינות האיסוף – ככל שהמגע עדין יותר, התוצר הסופי יהיה “נקי” יותר ויכיל פחות חלקי צמח אחרים. הג’אראס הכי איכותי נקרא “פירסט קרים” והוא מופק ראשון בעונה בעדינות יתרה.

הדרך הביתית הכי נפוצה לאסוף טריכומות היא בגריינדרים עם תאים לאיסוף האבקה. מה שמצטבר בתא מכונה “קיף” ומכיל כמעט רק טריכומות. ה”קיף” לבדו חזק מספיק כדי לגרום להשפעה, גם ללא שאר הצמח. אפשר גם לאסוף את הקיף ולהשתמש במדחס מיוחד שהופך את האבקה לגוש מוצק בעזרת לחץ.

לסיכום, טריכומות הן אחד החלקים החשובים ביותר בצמח הקנאביס, בעיקר עבור הצרכן ששואף לקבל כמה שיותר חומרים פעילים עם כמה שפחות “זבל”, וחשוב שתתנו להן את הכבוד הראוי ותפסיקו לקרוא להן “אבקנים”, לפחות בטעות.