“אל תוותרו, תדרשו קנאביס ואל תתנצלו”

ישיבת המחאה שנקבעה להיפתח ב-5.5, מצטיירת כאירוע חשוב במאבקם של מטופלי הקנאביס נגד מערכת הבריאות. ומי יהיה שם? אביב לא יזוז מהכיכר עד שיקבל תשובות, יעלה הפכה לשגרירה של החולים שלא מסוגלים לצאת, ועופר יודע שזה קרב ארוך שמחייב את כל מי שיכול לתת יד. שלושה חולים מסבירים למה יגיעו לכיכר רבין במוצאי שבת הקרובה.

בשבת הקרובה תיפתח בכיכר רבין “ישיבת קבע” למען מטופלי הקנאביס, שקמה במחאה על הקושי הבירוקרטי הכרוך בהשגת התרופה, ועל איכותה הנמוכה שלא תואמת את הצהרות משרד הבריאות.

יוזמת המחאה, שהחלה לצבור תאוצה בשבוע האחרון, שואפת לייצר בשטח מציאות שלא ניתן להתעלם ממנה, וללחוץ על השלטון עד לשינוי משמעותי במדיניות הננקטת כלפי כמיליון משתמשי קנאביס, ובפרט כלפי כ-35 אלף בעלי רישיון קנאביס רפואי.

אחד הגורמים שהציתו מחדש את מחאת מטופלי הקנאביס, שכבר עלתה לכותרות מספר פעמים בשנים האחרונות, היא רפורמת הקנאביס הרפואי שיצאה החודש לדרך. הרפורמה צריכה הייתה להביא עמה שינויים חיוביים, אך בינתיים רק העלתה את מפלס החרדה בקרב חולים החוששים מעליית מחירים ומביטול רישיונות.

משיחות שערכנו עם מטופלים המתכוונים להגיע לישיבת הקבע, עולה התחושה שהם נמצאים במלחמת אין ברירה, ומלבד תסכול גדול ודאגה אמתית לעתידם הם נואשים לכתובת שתעניק להם תשובות ויחס הוגן.

“אנחנו ה’מוקצה’ של מערכת הבריאות”

“אין לי מה להפסיד. אני בנאדם נורמטיבי שהפך למוגבל במצב כלכלי ורפואי רע. הפסדתי את האוטו ואת הדירה, והמדינה לא מאפשרת לי להתקיים בכבוד”, מסביר אביב נחום, בן 29, הסובל מפיברומיאלגיה וכן מפוסט טראומה, עקב תאונת דרכים קשה שעבר.

במשך שנים, צרך אביב נרקוטיקה שהסבה לו נזק נפשי וגופני רב, ורק עקב תאונה הוא החל טיפול בקנאביס. לאחר תחילת הטיפול, חוסר תיאבון ובעיות בכליות שפקדו אותו מאז גיל 27 נעלמו כמעט כלא היו.

“סיממו אותי בכדורים ואמרו לי שקנאביס הוא מוצא אחרון. ואז כשאישרו חזר לי התיאבון, הצלחתי לישון ולחיות עם הטראומה. אז למה לא לרשום קנאביס מלכתחילה?”

לדבריו של אביב, הוא נתקל לא פעם בטענה מצד ספק הקנאביס שלו, לפיה הוא נמצא בקשיים וכי בעתיד המצב ישתפר מבחינת זמינות הזנים והליכי הטיפול. “לחולי סרטן לא אומרים שהיום אין כימותרפיה,” הוא מוחה בכעס, ומביע דאגה כלפי אלו שאינם מורשים לקבל את הטיפול הטבעי שהציל את איכות חייו.

מטופלים בקנאביס, כך הוא מסכם, הם ה”מוקצה” של מערכת הבריאות, והגיע הזמן לשים סוף למצב. “אני לא זז משם עד שנקבל תשובות על איכות החומר, והבטחות להפחתת הבירוקרטיה ושיפור השירות.” הוא מבטיח. “אנשים לא מבינים דבר אחד פשוט. אנחנו חולים.”

מייצגים את החולים שלא יכולים להגיע

יעלה בר-אל מטופלת כחצי שנה בקנאביס רפואי, אך מקבלת מינון שלא מספיק לה. בצל הכאוס של הרפורמה החדשה, וחוסר הבהירות לגבי נושא המעבר מרישיונות למרשמי רופא, היא מעדיפה היום לא לבקש הגדלת מינון, מחשש שתישאר בידיים ריקות, עם זן לא מתאים או עם חומר באיכות ירודה.

“פעם לא היה לי איכפת מה אני לוקחת, מרוב שסבלתי. הייתי מוכנה להיכנס למיטה ולמות”. “היום, אחרי שהתחלתי טיפול בקנאביס, אני יודעת להשוות כמה נזק עשו לי התרופות, ואני רותחת”.

לפני תחילת הטיפול בקנאביס, הייתה יעלה מתאשפזת כל שבועיים למשך כמה ימים, עקב סיבוכים נשנים של סכרת נעורים, דלקות מפרקים ובעיות מעיים. בחצי השנה האחרונה בה היא מטופלת בקנאביס, היא התאשפזה “רק” פעמיים.

“הקשיים בקבלה של קנאביס למול הקלות הבלתי נתפסת בה אפשר להשיג נרקוטיקה, יוצרים מצב מכעיס. כשהייתי מטופלת בכדורים רק העלו לי את המינונים בזמן שהזהירו מהתמכרות לקנאביס. היום כדור אחד גורם לי להקיא ולצאת מתפקוד”.

האבסורד בישיבת המחאה הקרובה, הוא זה שחולים רבים לא יכולים, מתוקף מצבם, לייצג את עצמם בכיכר. היא עצמה תגיע בשבת, ובינתיים היא שולחת מסר לחבריה למאבק: “צריך לעשות סוף לרפורמה שעושה כסף על חשבון מטופלים. אל תוותרו, תדרשו קנאביס ואל תתנצלו.”

“כולם עוצמים עיניים”

עופר ארמוזה, חולה קרוהן מזה כ-25 שנה, הסובל ב-8 השנים האחרונות גם מסרטן עור, עבר לאחרונה ניתוח להסרת נגעי סרטן שהופיעו בעקבות כימותרפיה וטיפולים תרופתיים.

“פגשתי את הקנאביס אחרי 20 שנה של מחלה. הייתי בהתקף קשה, 66 קילו אחרי חודש וחצי אשפוז, על משככי כאבים אופיאטים.” הוא מפרט על מצבו הרפואי הקשה. “עם קנאביס, תוך שנה וחצי הרמתי את עצמי מהקרשים וחזרתי לתפקוד יציב.”

אחד הדברים שמרתיחים את עופר, כמו מטופלים אחרים, הוא הקלות שבה הטיפול שהותאם להם אישית, מתערער כשחסרים זנים, שמנים או כמויות. לראיה, הטיפול הראשוני בקנאביס שלא הועיל לו, והיה צורך להתאימו בכדי להגיע לתוצאה יעילה.

“אחרי האשפוז עברתי משמן לתפרחת. פתאום בא תיאבון, ירדו משככי כאבים, חזר לי הכוח להקשיב, לחשוב. בלי להזכיר שכלכלית מדובר חסכון מדהים לעומת התרופות,” הוא מספר.

האיכות הירודה של הטיפול, לפי עופר, מגיעה מבעיה תודעתית. החולים ומשפחותיהם, הוא אומר, לא יודעים אפילו ממה מונעים מהם גישה, ובטח שלא מודעים למה שהם אמורים לקבל.

“אתה נלחם עם רופאים, אחיות, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, וכולם עוצמים עיניים.” הוא אומר בכאב. “יתרה מכך, כשאתה רוצה להעלות מינון אתה מוצא את עצמך בפרדוקס – רופאים יעלו לך מינון רק כדי לאזן עוד אופיאטים ותרופות”.

לדבריו, אף עמותה רשמית שמייצגת חולים כרוניים לא מודה בפה מלא שקנאביס הוא תרופה לכל דבר ועניין. “כל רופאי הגסטרו בארץ, מנהריה ועד אילת, חייבים לתת דין וחשבון על הדבר הזה”.

עופר יודע שהוא ויתר החולים מצויים בקרב ארוך, אך נותר אופטימי ומעיד שאפשר לראות ניצנים של שינוי בכמה מוקדי כוח.

“על המון חולים, כמו פוסט טראומטיים, מבוגרים ועוד, לא רואים סימנים של מחלה, אבל אפילו לא רוצים להסתכל. אנחנו בתור צעירים עושים מה שאנחנו יכולים ונלחמים בשביל כולם”, הוא מסכם. “בשבת הקרובה זה יקרה שוב בכיכר רבין, והפעם אנחנו מקווים לקבל כמה שיותר תמיכה מהציבור הרחב.”