כוש או הייז? איך באמת קוראים לזן הקנאביס האהוב עליכם

כבר שנים שזני קנאביס מקבלים בליל של שמות מפוצצים כשחברות גידול מבקשות את תשומת לבם של צרכנים ומגדלים. למרות זאת, שמות ידועים כמו כוש והייז נותרו פופולריים משנות ה-70 וחברות זרעים מרחבי העולם שומרות בקנאות על הגנטיקה המוצלחת שלהם. אז מי שייך למי, ומה עומד מאחורי השמות העבריים החדשים?

חלוקת הזנים של צמח הקנאביס המקובלת כיום מתחלקת לשלוש: סאטיבה, אינדיקה, ורודרליס. סאטיבה ואינדיקה אלו מינים (Species) של קנאביס שהפכו במהלך השנים לזנים מתורבתים באמצעות גידול סלקטיבי (בחירה בזרעים של הצמחים הטובים ביותר בשדה למחזור הגידול הבא)

קנאביס רודרליס משמש בעיקר להכלאות ולפיתוח של זנים אוטומטיים (autoflowering) תוך ניצול התכונה המאפשרת לצמח לפרוח לפי גיל וללא תלות במספר שעות האור והחושך.

משפחות הזנים שאנו רגילים לדקלם מתוך שינה, נעשו ל”מותגים” לפני יותר משלושים שנה והפכו ל”אבות” של הזנים המתורבתים הידועים לנו כיום. מאיפה באו ולאן התגלגלו?

מה עומד מאחורי השמות של הזנים?

לדברי אהרון לוצקי, מנכ”ל ספקית הקנאביס הרפואי תיקון עולם, שמות הזנים שלהם מושפעים מהמטופלים, המגדלים והמטפלים עצמם – כמו הזן “דורית” שנקרא על שם דורית כהן, אמו של מייסד תיקון עולם שהקדישה את עצמה לטיפול וטיפוח הצמחים בעצמה, הזן “ארז” שנקרא על שם חולה סרטן שהיה למטופל הראשון בקנאביס רפואי וכן גם הזן “עוז”, לכבוד חולה בלוקמיה שהשתמש בו בהצלחה והחלים בעזרתו.

לחלק מזני הקנאביס יש “שם משפחה” שמשייך אותם למקור גנטי פופולרי ומצביע לעיתים על חברת הזרעים או ספק הקנאביס שהוא מגיע מהם. השמות שניתנים לזני קנאביס בעולם נקבעים על ידי חברות הזרעים בהתאם לטרנדים הנוכחיים בתעשיית הקנאביס. זנים ידועים כמו בלו דרים או בננה כוש הם למעשה צאצאים למשפחות ההייז והכוש, בהתאמה.

בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, מגדלי קנאביס מחתרתיים פעלו במחשכים על השבחת זנים מגנטיקה שהוברחה ממקומות כמו הודו, אפגניסטן, פקיסטן, מקסיקו, קולומביה, תאילנד ועוד, ויצרו את ה”אימהות” לרוב הזנים שאנו מכירים כיום, ביניהם גם כוש והייז.

משפחת ההייז מוכרת יותר כסאטיבה דומיננטית עם השפעה מרוממת ופסיכו-אקטיבית בעוד שמשפחת כוש היקרה ידועה יותר כאינדיקה דומיננטית בעלת השפעה גופנית חזקה. לשתי המשפחות הללו יש היסטוריה מפוארת של זנים.

משפחת כוש

משפחת כוש מתייחסת לתת קבוצה של זני אינדיקה שמקורם בהודו ובאפגניסטן. מקור הגנטיקה של זן הכוש הראשון הופיע לראשונה בארצות הברית בשנות השבעים מזנים שנאספו בהרי הינדו-כוש הפרושים ממדינות אפגניסטן ופקיסטן, ועד להימלאיה שבהודו – משם גם קיבלו את שמם העברי כוש, שתורגם לעיתים רבות כ”קוש”.

זנים אלו גדלו אלפי שנים בגובה רב ופיתחו עמידות לתנאי מזג אוויר קיצוניים. הם מאופיינים בגובה נמוך ובזמן פריחה קצר, מה שהפך אותם למועדפים ביותר על מגדלים ביתיים ומסחריים כאחד.

מהרגע שהובאו לארצות הברית, החלו מגדלים לפתח הכלאות שונות שיצרו שמות כמו אוג’י כוש, מאסטר כוש ובאבה כוש – ששרדו עשרות שנים, שמרו על גנטיקה יציבה ונשמרו היטב על ידי המגדלים. יבול הזנים המשויכים למשפחת הכוש הוא גבוה יחסית ויכול להגיע ל-650 גרם פרחים יבשים למטר מרובע בגידול ביתי.

מאז ועד היום נעשו הכלאות רבות לזנים הללו. גם בישראל ניתן למצוא אותם ברשימת זני הקנאביס הרפואי, כדוגמת PK של חברת בטר, ששמו הוא כוש פרסי ומקורו הוא ככל הנראה באחד מזני הכוש הוותיקים. דוגמה נוספת היא זן “ארבל” של חברת פארמוקן שמקורו בזן “אינדי כוש” עצמו.

זנים ידועים נוספים מהמשפחה הם OG kush, Blueberry, Granddaddy Purple, ועוד.

משפחת הייז

וותיקי המגדלים מסכימים כי זן ההייז הראשון נוצר על ידי האחים הייז מסנטה קרוז, קליפורניה שהכליאו מספר זנים באמצעות זרעים לא ידועים שהיו להם.

למרות זאת, המקור הגנטי של זן  ההייז הראשון אינו ברור מפני שבשנות השישים והשבעים הגיעו לחוף המערבי בארה”ב מגוון של זרעים ממדינות שונות בעולם כמו תאילנד, הודו, מקסיקו, קולומביה ועוד. הזרעים הובאו על ידי היפים נודדים וחובבי גלישה שלא שייכו אותם למדינה ממנה הם באו.

בשנות השמונים, מספר זרעים עשו את דרכם להולנד, שם אומצו על ידי חברות הזרעים הוותיקות כמו “Sensi seeds” או “Greenhouse seeds“, שעד היום משווקות זנים שונים תחת שמות הייז שונים.

בתהליך ההכלאה של זני ההייז הראשונים, אחד הצמחים יצא עם תפרחת בצבעי סגול בולטים, דבר שהפתיע את האחים הייז, שהחליטו לקרוא לו “פרפל הייז” בהשראת שירו של ג’ימי הנדריקס.

ג’ימי הנדריקס: השראה לאחד הזנים המפורסמים בעולם

הייז ידועים כזני סאטיבה דומיננטיים, משפחה של זנים שמאופיינת בכמות THC גבוהה יותר ובהשפעה מרוממת ואנרגטית וללא אפקט “מדביק”, מה שהופך אותם למועדפים על צרכני הפנאי.

זני סאטיבה ידועים בריח ובטעם הפירותי-מתקתק שלהם, לעיתים גם עם ניחוחות אדמתיים. עם זני הסאטיבה הפופולריים נמנים גם וותיקים וחדשים כאחד; דוגמת “K-47“, “Jack Herer”, “SourDiesel, “סילבר הייז”, “אמנזיה הייז” ועוד.

בשנים האחרונות צצו מאות חברות זרעים חדשות שעובדות במרץ על ייצור “הזן הבא”, שיכבוש את לבם של צרכני ומטופלי הקנאביס.

התחרות מאפשרת לכל מגדל וצרכן למצוא את הזן המועדף עליו, שמתאים לצרכים ולשימושים שלו – זמני פריחה קצרים, יבול גבוה, השפעות מאוזנות יותר ועוד.

חלק מהזנים שמתאפיינים בכמות CBD גבוהה הפכו בשנים האחרונות למבוקשים במיוחד וגם ספקי הקנאביס בישראל פיתחו זנים עשירים ב-CBD.