שלומי סנדק ממייסדי עלה ירוק על הפשיטה המשטרתית, החיפוש, והובלתו למעצר אזוק בידיו וברגליו כאחרון העבריינים

שלומי סנדק ממייסדי עלה ירוק על הפשיטה המשטרתית, החיפוש, והובלתו למעצר אזוק בידיו וברגליו כאחרון העבריינים

יוחנן לפת את סורגי התא בשתי ידיו, נענע אותם בחוזקה וצעק בקול מתחנן:
“שוטר, אני צריך סיגריה! אפשר לקבל סיגריה? אני סכיזופרן, מעשן 4 חפיסות ביום, אני חייב סיגריה כדי להירגע, שלא אשתגע לכם כאן!”
“אסור לעשן כאן”, השיב לו אחד השוטרים באדישות.
יוחנן פלט בשקט צרור קללות תוך כדי ציון איבר מסוים בגוף אמו של השוטר והתיישב בפינת התא, חופן את ראשו בשתי ידיו.

איך מצאתי את עצמי ביום שני בצהריים בתא מעצר עם יוחנן וכשבעה עצירים נוספים, בהמתנה לדיון בבקשת המשטרה להאריך את מעצרי בארבעה ימים נוספים?

זה התחיל יום קודם לכן, בבוקר יום ראשון.
בעודי נוהג לעבר היציאה ממודיעין שמעתי קול מתכתי בוקע מרמקול בלתי נראה:

“סיטרואן שחורה, עמוד בצד!”

הבטתי במראת הרכב אולם לא הבחנתי באורות מהבהבים או בניידת כלשהי מאחרי, אלא רק ברכב לבן עם לוחית זיהוי אזרחית (צהובה).

“כן, אתה, עמוד בצד!” בקע הקול המתכתי שוב.

ביקורת משטרתית תמימה הופכת לפשיטה

מאחר ואני אזרח שומר חוק ומתוך הבנה שהרכב האזרחי הוא למעשה רכב משטרתי מוסווה, עצרתי בצד.

גבר צעיר יצא מהרכב, ניגש אלי, הציג תעודת שוטר ובקש את ניירות הרכב.
הושטתי לו את הניירות ושאלתי:

“עשיתי עבירת תנועה כלשהי?”

“לא, זו בדיקה שגרתית”, השיב לי השוטר תוך כדי נטילת רישיון הנהיגה שלי:
“תמתין בתוך הרכב”, הוא הורה לי וחזר לרכבו.

לאחר שחלפו כעשר דקות ניגשתי אליו:

“נו, מה קורה?” שאלתי.

“יש תקלה במחשב, זה ייקח עוד כמה דקות” הוא השיב.

לא חלפה דקה ומכונית משטרתית נוספת הגיעה ועצרה לידינו בחריקת בלמים. ארבעה שוטרים, גבוהים וחסונים, יצאו ממנה.

לזה בדיוק חיכה השוטר הראשון שהורה לי ‘לעצור בצד’: הוא הציג לי צו חיפוש חתום על ידי שופט, צו המתיר להם לערוך חיפוש בביתי ולהחרים כל מה שנראה להם חיוני לצורך החקירה. הסעיף שבו אני חשוד היה רשום בכתב יד בלתי קריא.

“במה אני חשוד?” התעניינתי.

“כרגע אני לא יכול להגיד לך, אבל אני מבקש שניגש עכשיו לביתך ונערוך חיפוש. אם יש לך משהו שאסור שיהיה לך בבית, אני מציע לך לגלות לי כבר עכשיו ולחסוך את הצורך להפוך לך את הבית”, הציע לי השוטר באדיבות.

“מה זאת אומרת אתה לא יכול לגלות לי במה אני חשוד? זה כתוב על הצו חיפוש, אבל בכתב יד בלתי קריא!” ניסיתי להפעיל עליו את ההיגיון הרציונלי.

במהלך הנסיעה לביתי (אני נהגתי והשוטר ישב לידי, הניידת השניה נסעה בעקבותינו) הסכים השוטר לפענח עבורי את הסיבה לצו החיפוש:
חשד ליבוא בדואר של סמים מסוכנים.

האישום: ייבוא סמים מהולנד

באותו רגע לא היה לי מושג מאיפה הם הוציאו את החשד הזה:
יבוא סמים מסוכנים, ועוד בדואר, ועוד בחבילה על שמי?
“או שמישהו מנסה להפליל אותי, או שמדובר בטעות מצערת, כך או כך זו אי הבנה שתתבהר במהרה”, ניחמתי את עצמי. הגענו הביתה:

“יש לך כאן סמים?” שאל השוטר.

“יש לי כאן קנאביס רפואי שאני מחזיק ברישיון”, אמרתי והראתי לו את הצנצנות עם הזנים הרפואיים השונים שקיבלתי שבועיים קודם לכן.

ליד הצנצנות היה בקבוקון קטן של שמן קנאביס רפואי, אותו קיבלתי מחולה שנותר עם עודף וכן מעטפה עם כ- 1500 שקלים, פדיון פגישות הייעוץ שלי עם מטופלים, אותם התכוונתי להפקיד מאוחר יותר בבנק.

“מה זה הכסף הזה?” התעניין השוטר.

הסברתי לו שאני עוסק מורשה ושזהו חלק מהפדיון. השוטר ערך חיפוש מהיר בבית, לזכותו יאמר כי הקפיד להחזיר כל דבר בו נגע למקום, משתדל בכנות שלא להותיר אחריו בלאגן. ארבעת חבריו אשר נלוו אליו עמדו בצד ולא התערבו.

בסיום החיפוש הודיע לי השוטר כי הוא מחרים בזאת את הקנאביס הרפואי שלי (60 גרם + בקבוקון של 10 מ”ל שמן של אחת החברות הישראליות, כאשר ע”פ הרישיון שברשותי מותר לי להחזיק בכל עת עד 80 גרם תפרחת), כמו כן הוא מחרים את המזומנים ואת כל המחשבים הנמצאים בבית:
מדובר במחשב נייח שלי, במחשב נייד של ש. בת ה 17 ועליו עבודות הבגרות שעליה להגיש בקרוב, במחשב הנייד של ד. בת ה- 6 ועליו מיטב המשחקים שהרשתי לה להוריד מהרשת, ובמחשב נייד נוסף ששבק חיים לפני למעלה משנה ומאז משמש כצעצוע שלה.
בנוסף הוא החרים את מכשיר הטלפון שלי ואת מכשיר הטלפון הישן ונטול כרטיס ה-סים אשר שימש אף הוא למשחקי הדונקי קונג והקנדי קראש של הילדה.

התחנה הבאה – משטרת מודיעין

“אתה לא עצור, אבל אתה בא לחקירה בתחנה”, הסביר לי השוטר.

“טוב, תן לי לפחות להתקשר לזוגתי ולעדכן אותה על השינוי בתכניות שלי”, ביקשתי.

“בתחנה, לא כאן”, השיב.

בהמשך הבנתי כי מדובר בשיטה נפוצה בקרב השוטרים והסוהרים:
לא משנה מה העציר מבקש, גם אם הוא מבקש להיפגש עם הנשיא ריבלין בכבודו ובעצמו – אף פעם לא מסרבים, אלא דוחים בנימוק של “לא עכשיו”:
“אני רק מסיים את הספירה ואני מתקשר בשבילך לכבוד הנשיא”, ישיב הסוהר לבקשת העציר. אחרי הספירה הוא יגיד: “רק אסיים לחלק את ארוחת הערב ואתקשר לנשיא!”

חקירה משטרתית

את הנסיעה לתחנת המשטרה עשינו הפעם אחר כבוד בניידת המשטרתית, ואת השיחה המובטחת לזוגתי הוא לא אפשר לי לעשות, אך הואיל ‘ללכת לקראתי’ והבטיח שאם היא תתקשר, הוא יאפשר לי לענות:

“אבל רק אם זו בת זוגתך, לא אם זו שיחה אחרת!”

לאחר המתנה של כמחצית השעה הורו לי להיכנס לחדר החקירות:

“אומרים שאני השוטר הכי פחות נחמד בתחנה”, הציג את עצמו בפני החוקר והוסיף “אגש איתך ישר לעניין. כמה פעמים יבאת לאחרונה לארץ סם מסוכן?”

“אף פעם”, השבתי לו.

“אתה בטוח?” שאל.

“בטוח” השבתי.

“אשאל את זה אחרת”, ניסה החוקר: “מתי בפעם האחרונה הזמנת משהו בחו”ל?”

“בתחילת לאוגוסט”, השבתי.

“ומה הזמנת?”

בתחילת אוגוסט השנה ראיתי פרסומת באינטרנט של חברת תרופות הולנדית המציעה כמוסות של CBD המופק מצמח ההמפ. בפרסום נכתב כי כל קפסולה מכילה 5 מ”ג של CBD וכי החומר איננו פסיכואקטיבי, כלומר לא גורם לתחושת ‘היי’ או לסוטול כלשהו.

כידוע, ישנם כיום מוצרים רבים המכילים רכיבים של צמח הקנאביס והם נמכרים בצורה חוקית בחנויות הטבע והפארם. למשל, שמן מזרעי המפ, שמפו, קרמים לגוף, פסטה ומוצרי מזון ועוד. נראה כי כל עוד מדובר במוצר שלא מכיל THC (הרכיב האחראי על הסוטול בצמח הקנאביס) וכל עוד אי אפשר לעשן את המוצר או להפיק ממנו סוטול כלשהו, הרי ‘כשר’ הוא…

מאחר ול CBD מיוחסות תכונות רפואיות רבות ללא כל תופעות לוואי כדברי פרופ’ רפאל משולם החלטתי לנסות אותו על מנת לבדוק אם יקל על כאבי השרירים הקשים מהם אני סובל כתוצאה מהסטטינים להורדת הכולסטרול שאני נוטל.

וכך, בידיעה שמדובר במוצר שלא מכיל THC שמופק מצמח HEMP (בדיוק כמו שמן זרעי המפ שנמכר בחנויות טבע בארץ) החלטתי לנצל את המבצע של 1+1 והזמנתי 2 חפיסות, המכילות סה”כ 60 קפסולות ובהן סה”כ 0.3 גרם של CBD – במחיר של 21 אירו בלבד, שהם 1.4 שקל לקפסולה.

ובכן, סוף סוף התגלה הסוד: אותה מעטפה עם 2 חפיסות הקפסולות – מעטפה אשר במקום להגיע אלי מצאה את עצמה איכשהו בידי משטרת ישראל, היא הסיבה לכל הסרט שאני חווה!

“בגלל זה אני כאן? נפלתם על הראש?” שאלתי את השוטר החוקר:

“אני כאן זה ששואל את השאלות, לא אתה!” הוא גער בי.

“טוב, אם אתה אומר…” השבתי לו, לא מצליח להסתיר את החיוך שכנראה התפשט על פני.

“זה מצחיק אותך? 60 כדורים! למי תכננת למכור אותם?” ניסה החוקר לחקור:

“זה לעצמי, תכננתי לקחת 2 ביום כך שמדובר בכמות של חודש ימים”, השבתי לו בכנות.

“לקחת 2 ביום?!” הוא הזדעק: “ואתה רוצה להגיד לי שאתה יכול לנהוג ולתפקד עם זה???”

בשלב זה הבנתי כי החוקר המתגאה בהיותו ‘הפחות נחמד’ משוכנע שמדובר ב 60 קפסולות של MDMA, קוקאין או חגיגת. לכן כנראה הוא כה זועזע מהמחשבה שאני נוטל 2 קפסולות ביום ובכל זאת, עדיין נוהג ומתפקד.

בפרק הבא: כבול בידי וברגלי, אני מועלה לרכב של יחידת שמשון אשר לוקח אותי לבית המעצר ניצן, שם אני עתיד לבלות את 24 השעות הבאות. על החברים החדשים שרכשתי שם ועל חווית המעצר והשהות ב”הוטל ניצן”, על הדיון בבקשת המשטרה להאריך את המעצר ב 4 ימים נוספים ועוד