חסינים לוויד? כך שוברים עמידות ל-THC

קנאביס לא מחליש קשרים בין תאים במוח כמו אלכוהול, ולא מחסל אותם כמו אמפטמינים. התופעה היחידה שמוכרת על ידי המדע כמקושרת לצריכת קנאביס קבועה, מסתכמת בעליית הסיבולת לחומרים הפעילים שלו, ובעיקר ל-THC. סיבולת זו גורמת לירידת ההשפעה של הקנאביס על גופנו, אבל אפשר לאבד אותה מהר מאד וליהנות כמו בפעם הראשונה. איך ולמה? במאמר שלפניכם:

השפעת הקנאביס היא אחת ההשפעות הייחודיות שיש לעולם החומרים משני התודעה להציע. היא עדינה מחד, אופפת מאידך, ובעיקר היא לא נוטה לשמור על עצמה בקרב משתמשים קבועים.

כלומר, לאחר זמן רב בו אתם צורכים קנאביס, תצטרכו לצרוך כמות גדולה יותר שלו, או לפחות של החומר הפעיל THC, כדי להגיע לתחושה של היי כעבור תקופה של שימוש. עם הזמן, משתמשים כבדים באמת עלולים לחוש כי כבר קשה עד בלתי אפשרי עבורם להתמסטל.

היחלשות זו בהשפעה נגרמת בגלל פיתוח סיבולת, או עמידות, לחומרים פעילים הקיימים בקנאביס, ואם מפסיקים את השימוש לפרק זמן מסוים, המוח מתאושש במהירות מרשימה ומשיב לעצמו את היכולת לקבל את השפעת החומר הפעיל שבצמח, בצורה המוכרת והאהובה. אז מה הסיפור עם העמידות הזו?

סיפור הקולטנים – השינוי בעמידות שקורה במוח 

המקור לפיתוח סיבולת, או עמידות לחומרים פעילים, בקרב צרכני קנאביס, טמון בקולטנים האנדוקנבינואידים מסוג 1 (CB1) במוח, שפוחתים לאורך שימוש ממושך. 

תחושת האופוריה והריחוף האופייניים לצריכת קנאביס, נובעים מפעילות מוגברת של קולטני CB1, הנוצרת כתגובה לנוכחות ה-THC בגופנו. ההשפעה לכיוון השני היא פשוטה מאוד: כשהחומר מתנדף במחזור הדם, פעילות הקולטנים, ואיתה האופוריה, נעלמות.

בהתאם, אי חשיפה של המוח ל-THC במשך כמה שבועות תצמצם את אותה פעילות קולטנים מוגברת, ותגרום למוח לחתור לדפוסים המוכרים של תגובה לקנבינואידים עמם היה מזוהה בעבר.

איך זה קורה? על ידי הפחתת כמות הקולטנים, היחלשות האפקט שלהם ושינוי הביטוי הגנטי שלהם. המשמעות היא השפעה חלשה יותר היום כתוצאה מצריכת אותה כמות THC שנצרכה לפני כמה ימים או שבועות – או במילה אחת, סיבולת.

בשלב הראשון של פיתוח הסיבולת, הקולטנים מאבדים תחושה, ובשלב השני הם נושרים משטח הפנים של התא. תהליך היעלמות הקולטנים קורה בעזרת חלבונים שנמצאים בתא ומזהים קולטנים חלשים ומוציאים אותם מתפקוד. איך יודעים שזה קורה? כמות ה-THC שנדרשת לכם עולה ועולה, והסטלה לא.

מרתון או ספרינט: כמה זמן לוקח לפתח סיבולת?

אם אתם צרכני קנאביס קבועים, תהליך ה”אלחוש” של הקולטנים והנשירה שלהם תלוי בכמות ובתכיפות של השימוש. קריטריונים אישיים כמו השימוש בעבר, דנ”א ומצב בריאותי משפיעים גם הם.

המידע המדויק ביותר בנוגע למשך התהליך הוא ממחקר על עכברים, שקיבלו על בסיס יומי שתי מנות THC והחלו לפתח עמידות מדידה לחומר כעבור 36 שעות.

הסיבולת שהתפתחה בקרב העכברים, ואמורה להיות משוחזרת כמעט במדויק בקרב בני אדם, הייתה מובהקת יותר בפן של הרגעה, מאשר בפן של  שיכוך כאבים, מה שמרמז שאיזורים שונים במוח, או תאים שונים, מפתחים סיבולת בקצב ובשיעור שונה.

חוזרים למוטב – “להתנזר” ולחזור להתמסטל

בהשוואה לחומרים פסיכואקטיביים אחרים, קנאביס יוצא דופן במהירות שבה המוח מתאושש ממנו אחרי תקופה ללא שימוש. כמה זמן צריך להפסיק כדי לחזור ליהנות כמו בהתחלה? קשה למדוד, אבל אפשר לדעת לפי שינויי התנהגות, תפקודים מוחיים וכמובן רמות הקולטנים המתחדשים.

במחקר שבדק צרכני קנאביס קבועים נמצא שיש להם כמות קולטני CB1 נמוכה ביחס למי שלא צרכו קנאביס, מה שתומך במידע שהיה עד כה בידי המדע, אך מאותו מחקר עולה גם כי אחרי שבועיים בלבד ללא צריכה, כמות ה-THC שהמוח “צריך” כדי לחזור לסטלה חזרה לטווח הנורמלי.

בניגוד לקנאביס, שימוש באלכוהול, לדוגמא, מביא לפגיעה ואף להרס מוחלט של תאי מוח, ולהתנזרות ממנו אין את הפוטנציאל השיקומי כמו במקרה של הקנאביס. אי שימוש באלכוהול יכול לתרום להתאוששות, אך היא תהיה איטית וחלקית הרבה יותר, ובינתיים את הסיבולת לקנאביס אפשר לשבור לחלוטין אם רק קצת מתמתנים.