פמינציה – מהם זרעי קנאביס נקביים, ואיך מייצרים אותם?

זרעי קנאביס “נקביים” (Feminised) הם זרעים שנוצרים בתוך צמח הקנאביס הנקבי כאשר אינו עובר הפריה על ידי אבקנים של צמח זכרי, תוך תהליך של לחץ הישרדותי שגורם לנקבה להמשיך בעצמה את השושלת הגנטית שלה. זרעי קנאביס נקביים הם אופציה הטובה ביותר לגידול ממוקד ללא בזבוזי מקום וזמן, וכדאי שתדעו מאין הם מגיעים.

מגדלי קנאביס, ביתיים ומסחריים כאחד, זקוקים בדרך כלל כמעט אך ורק לצמחים הנקביים שמפיקים את הפרחים ולא לצמחים הזכריים, שמיועדים להפרייתם (האבקה) של הצמחים הנקביים ותו לא.

מחזור של גידול קנאביס מתחיל בדרך כלל באחת מבין שתי דרכים – זרעים או ייחורים – כאשר רק ייחורים הם הדרך הבטוחה להצלחה גנטית והימנעות מזכרים לא מתוכננים שיצוצו בחלל הגידול ותצטרכו להיפטר מהם, תוך בזבוז מהותי של זמן גידול וחלל ריק שהולכים לפח.

אם לא בחרתם מראש בייחורים, הדרך השנייה להבטיח (בערך ב-98%) שהצמחים הבוגרים שלכם יתגלו כולם כנקבות ללא זכרים מיותרים היא שימוש בזרעי קנאביס “נקביים” (פמינייזד – Feminised).

זרעים אלו הם זרעי קנאביס שנוצרו בתהליך מיוחד ויתפתחו כמעט בוודאות לצמחים נקביים בלבד, ולכן הם נחשבים לאחת הדרכים הנפוצות ביותר להתחיל לגדל קנאביס.

זרעי קנאביס נקביים – איך זה קורה?

בניגוד לזרעי קנאביס רגילים שנוצרים בתוך הצמח הנקבי לאחר שזה עבר הפריה והאבקה על ידי צמח זכרי, זרעים “נקביים” נוצרים בתהליך טבעי אחר, שמבוסס על “לחץ נפשי” ויצר ההישרדות של הצמח הנקבי, כאשר הוא מזהה שאינו נמצא בסביבה בה קיימים גם זכרים ולכן הוא אינו יכול להפרות את עצמו בדרך הרגילה.

השיטה המיושנת יחסית שבה היה נעשה תהליך זה עד לפני כמה שנים היא כפייה של מצב מתח ולחץ (תעוקה) על הצמח על ידי הפרת האיזון של סביבת ותנאי המחייה שלו. הדבר נעשה על ידי שינוי לו”ז התאורה, הטמפרטורה והלחות באופן קיצוני, וגורם לצמח הנקבי לפתח לאט לאט אברי רבייה זכריים ולדאוג לעצמו.

מגדלים אחרים, בעיקר מחברות זרעים באירופה, היו עושים שימוש בשיטה אחרת שגם היא מסתמכת על עקרונות הטבע. שיטה זו נקראת “ויתור קציר” (Harvest drop) וכדי ליישם אותה צריך פשוט לא לקצור את צמח הקנאביס הנקבי בסיום תהליך פריחתו. חוסר הקציר גורם לצמח לאותו מצב של סטרס ועוררות יצר ההישרדות, וגורם לו לפתח אברי רבייה זכריים לקראת סוף חייו.

מכיוון שמדובר בשתי שיטות שאמנם טבעיות אך תוצאתן אינה מובטחת ברמת הייצור ההמוני, בשנים האחרונות פותחו מספר שיטות מתקדמות ואקטיביות יותר לייצור זרעי קנאביס “נקביים”. שיטות אלה מבוססות על ריסוס חומרים שונים על גבי הצמח – בעיקר מתכות קלות, חומצות או חומרים אורגניים מתכלים – שיוצרים בו שינויים גנטיים לטווח הארוך.

בין החומרים הללו נין למנות חומצה ג’ברילית (GA3), מגוון של תמיסות מים ומלחים המבוססות על תוספי כסף ונתרן ומספר חומצות בעלות מבנה מולקולרי דומה, אך ריסוסם על צמחים הוא בדרך כלל פעולה של מגדלים מסחריים בלבד.

השלב הבא והאחרון לאחר ריסוס התמיסות הללו על מוקדי התפתחות הפרחים בצמח הנקבי, הוא האבקה ידנית שלו בעזרת אבקנים שנאספו מצמח זכרי. זו סיבה נוספת לכך שמגדלים ביתיים, שבדרך כלל אין להם אבקנים כאלה “בשלוף”, לא מייצרים בעצמם זרעים נקביים אלא קונים אותם מחברות זרעים.

צמח קנאביס נקבי שעבר תהליך ריסוס בתמיסות כסף וחנקן ולאחר מכן עבר האבקה ידנית, יפתח ב-95% זרעים נקביים בלבד, כאשר סיכויי הייחוס של השושלת ונטייתה הנקבית יישארו על שיעור של 95% לכל אורך הדרך.

הצמחים שעברו את התהליך ולא יפתחו צאצאים נקביים בלבד – כלומר ה-5% הנותרים – ילכו לפח בתהליך סינון קפדני שיבטיח את שיפור הסיכויים להפקת נקבות בשאר השושלת.