תקציר תולדות הקנאביס – 6 תקופות בהיסטוריה הירוקה

צמח הקנאביס החל את דרכו בהיסטוריה האנושית בתור סחורה חקלאית מבוקשת שנעשו בה שימושים מגוונים לתעשייה ואף לרפואה פרימיטיבית. לאחר אלפי שנים במהלכן השימוש הציבורי בו הלך והתרחב, בעיקר בפן הרפואי, הוא הפך לפתע לסם מסוכן הנרדף על ידי השלטונות, שרק בשנים האחרונות מתחילים לשחרר את אחיזת החנק אל מול תוצאות הלגליזציה. הנה תקציר תולדות הקנאביס ב-6 תקופות עיקריות:

בעולם של היום ישנן כבר לא מעט מדינות שמאפשרות שימוש חוקי בקנאביס, כמו למשל קנדה או מדינות הלגליזציה בארה”ב, ועוד יותר מדינות שמאשרות את השימוש בו רק למטרות רפואיות עבור בעלי רישיון.

למרות שקנאביס עדיין נחשב ל”סם מסוכן” ולחומר אסור אפילו להחזקה למטרת שימוש עצמי במרבית העולם, אפשר לומר בבטחה שכיום הוא מתחיל לפרוץ באיטיות אל תוך תרבות המיינסטרים, וישנם יותר אנשים התומכים בהפיכתו לחוקי מאשר כאלו המתנגדים לכך.

בהיבט החוקי, כמו גם בהיבט של דעת הקהל, תקופה זו נחשבת אולי לתקופה הטובה ביותר בהיסטוריה של הצמח והקשר שלו עם האנושות, אחרי שנים רבים של איסור ורדיפה כחלק ממאמצי “המלחמה בסמים”. עם זאת, לא כולם יודעים שקצת לפני כל זה, קנאביס היה חוקי מאז ומעולם.

הנה תקציר תולדות צמח הקנאביס והקשר שלו עם בני אדם, לפי חלוקה ל-5 תקופות עיקריות:

1. העת העתיקה – שנת 5,000 לפנה”ס עד המאה ה-18

צמח הקנאביס הוא אחד הצמחים העתיקים ביותר על כדור הארץ, ולמרות שלא ידוע בדיוק מתי נשזרה דרכו בזו של בני האדם הפרימיטיביים, ישנם מקורות היסטוריים שתומכים בכך שמדובר באזור שנת 10,000 לפנה”ס.

עם זאת, רק בסביבות שנת 5,000 לפנה”ס ישנם תיעודים לשימוש ממשי בקנאביס לצרכי פנאי ורפואה, כמו למשל תיעוד (ממצאים ארכיאולוגיים) של שבטים במזרח אירופה ומערב אסיה שהיו מפזרים זרעים ועלים (ייתכן שגם פרחים) של קנאביס במדורות ושואפים את האדים היוצאים מהן.

המקום הבא שבו מתועד קנאביס לראשונה בצורה מפורטת, בעיקר כצמח מרפא בעל סגולות רפואיות מגוונות, הוא בהיסטוריה הסינית. בסביבות שנת 3,000 לפנה”ס ישנם תיעודים רבים של שליטים ורופאים סיניים, ביניהם הקיסר הידוע שן נונג (Shen Nung), המפרטים אודות השימושים הרפואיים שנעשים בצמח.

באלפי השנים הבאות התרחב השימוש בקנאביס למטרות רפואיות לתוך אסיה, אירופה ולבסוף גם ליבשת אמריקה כולה, ובהתאם הולך ועולה מספר המקורות שמתעדים את השימוש בו, גם באפיק הפנאי שהחל לתפוס תאוצה באסיה בשנת 425 לפנה”ס.

השימוש בקנאביס הפך לנפוץ בקרב חתכים מגוונים ונרחבים מהאוכלוסייה הכללית, בין אם למטרות רפואיות ובין אם לשימוש פנאי, אפילו יומי בתצורה דומה לצריכת בירה, והשתלב גם במקורות דתיים רבים, בין היתר בדתות הבודהיזם וההינדו, וכן בדת הראסטפארי. עד שנת 1800, קנאביס הפך לצמח המוכר בעולם כולו בתור גורם חיובי, או לפחות נייטרלי וכזה שאינו שלילי.

2. תקופת קדם האיסור – שנת 1,800 עד 1935

התקופה המודרנית שקדמה לאיסור על קנאביס, מסומנת ככזו שהתחילה עם מחקריו של חוקר הקנאביס המפורסם ד”ר וויליאם אושאוגנסי (William B. O’Shaugnessy), שנחשב למדען הראשון שבחן לעומק את הרכבו הכימי והביולוגי של צמח הקנאביס, בסביבות שנת 1830.

במהלך מחקריו גילה ד”ר אושאוגנסי כי קנאביס (זן אינדיקה בתצורת פרחים) מהווה טיפול יעיל מאד ברבים מהסיפטומים של מגפת הכולרה, ולמרות שלא ידע מהם החומרים הפעילים שקיימים בצמח ואחראים להשפעותיו הרפואיות, הוא ציין כי שימוש בצמח יכול לשפר את מצבם של החולים בצורה משמעותית.

עבודת המחקר של ד”ר אושאוגנסי ושל כמה עמיתים שקמו לו בעשורים הבאים, הביאה להרחבת הידע האנושי ונקודת המבט הציבורית על ההשפעות הרפואית של צמח הקנאביס, והביאה להפיכתו של הצמח למוצר שכמעט כל רוקח פרטי בעולם החזיק במלאי.

באותה תקופה החל להתרחב השימוש בתמציות קנאביס על בסיס אלכוהול לשיכוך סיפטומים של מחלות כמו כאבים וחום גבוה, ובמקסיקו הפכה תמצית זו לתרופת סבתא ידועה ומוכרת כמעט בכל בית, כאשר צמח הקנאביס בעצמו נודע בכל העולם בתור צמח חיובי ולא מזיק.

3. תחילת האיסור – שנת 1936 עד 1969

עידן האיסור המודרני על צמח הקנאביס ותוצריו החל בארה”ב באזור שנת 1935, בה החלו מגעים להקמתה של הסוכנות הפדרלית לסמים נרקוטיים (Federal Bureau of Narcotics), שלימים הפכה לסוכנות ה-DEA של היום.

על רקע מכירת תמציות קנאביס חוקיות שעדיין התרחשה בבתי מרקחת רבים באומה, נשיא ארה”ב דאז, הרברט הובר, מינה לראשות הסוכנות את הארי אסלינגר (Harry Anslinger), שידוע בתור אחד האנשים האחראיים למדיניות הסמים הנוקשה והכושלת של העת המודרנית.

אסלינגר החליט להפוך את הקנאביס למטרה החדשה של הסוכנות, שהתחילה בתור גוף האחראי בעיקר על אכיפת האיסור על אלכוהול, ועד מהרה הוא רתם גורמים רבים בשלטון, בתקשורת ובמוקדי כוח אחרים למען המאבק שלו ב”אויב הציבור מספר 1″ – צמח הקנאביס.

כחלק מקמפיין השנאה וההסתה שהחל לצמוח נגד צמח הקנאביס בשנים הללו, יצא לאור בשנת 1936 הסרט המפורסם ‘Reefer Madness‘ שהפיץ לציבור את תורת השנאה של אסלינגר וגרם לרבים לפחד פחד מוות מקנאביס, בין היתר עלול לגרום “לעבדים כושים להסתכל לאדונים הלבנים שלהם בעיניים”, “לנשים לבנות לרצות לשכב עם מקסיקנים מטונפים” או שאר דברים גזעניים בצורה מחליאה שהחליט השלטון החדש לקשר לצמח הקנאביס.

ברוח הפחד מקנאביס שהביאו איתם הסרט וקמפיין ההסתה שהתנהל במקביל להפצתו, רבות ממדינות ארה”ב מיהרו להעביר חוקים מקומיים נגד השימוש והסחר בקנאביס, לכל מטרה שהיא, והפכו את הצמח למוצר לא חוקי מהמעלה העליונה, כזה שהחזקתו לשימוש עצמי יכולה לשלוח אדם לכלא.

שנה לאחר יציאת הסרט, הנשיא החדש רוזוולט חתם ב-1937 על “חוק מיסוי המריחואנה” (Marihuana Tax Act of 1937), שלמרות שמו אינו עוסק כלל בנושא מיסוי מכירות קנאביס חוקי אלא אוסר עליהן לחלוטין. מקור שמו של החוק בא מכך שהוא שמר על חוקיותן של “מכירות קנאביס על ידי רופא לשימוש רפואי בלבד”, אך במקביל הוא הגדיר כי מכירות כאלו יחויבו במסים כה גבוהים עד שהן הפכו ללא ראליות עבור הציבור הרחב.

החוק החדש נשאר בתוקף במשך עשרות שנים (במהלכן בוצעו מחקריו הראשונים של פרופ’ רפאל משולם הישראלי) עד שלבסוף בוטל על ידי חברי הסנאט בשנת 1969, לקראת הרחבתו מעיסוק בקנאביס בפרט לעיסוק כללי בכל סוגי הסמים. ביטולו של החוק לא מנע מהרשויות להמשיך לרדוף צרכני קנאביס, והיחס כלפיהם רק הלך והחריף.

4. תחילת “המלחמה בסמים” – שנת 1969 עד 1996

בשנת 1971 חתם נשיא ארה”ב החדש ריצ’ארד ניקסון על “פקודת הסמים המפוקחים” (Controlled Substances Act) שהגדירה לראשונה את כל הסמים האסורים לשימוש והחזק לפי החוק הפדרלי בארה”ב, שהנו עליון על החוקים המדיניים ומחייב את כל המדינות לציית לו.

החתימה על הפקודה הייתה יריית הפתיחה של “המלחמה בסמים”, עליה הכריז ניקסון בעודו מוסר לאומה האמריקאית כי השימוש בסמים הוא “הבעיה הגדולה ביותר שהייתה בהיסטוריה האמריקאית”, ותובע שוב את הביטוי “אויב הציבור מספר 1”, שמתייחס בעיקר לקנאביס אך גם לסמים אחרים בכללי.

כבר בתחילת הדרך, ובניגוד מוחלט להמלצות מומחים ותוצאות מחקרים ממשלתיים שקבעו כי קנאביס הוא אינו סם מסוכן ובוודאי שאינו מזיק כמו הרואין או קוקאין, בחר ניקסון לסווג את הקנאביס בקטגוריה הראשונה בחומרתה בחוק (Schedule 1) ולקבוע שהשימוש בו שווה ערך לשימוש בהרואין וחסר כל תועלת רפואית.

למרות החוק החדש, מדינות רבות בארה”ב נרתעו מהענישה החמורה שקבע החוק החדש וחוקקו בהתאם חוקים מדיניים שקובעים אי הפללה של צרכני קנאביס ומונעים את הסגרתם לשלטון הפדרלי. שיא תנועת אי ההפללה הגיע בשנת 1978 (18 מדינות), אך במהרה המגמה התהפכה.

היפוך המגמה התרחש בעיקר בגלל לחץ של הורים מכל רחבי האומה, שהחלו לקדם קמפיינים חינוכיים כנגד השימוש בקנאביס בטענה שהוא זה שאחראי להתדרדרות מצב הנוער והילדים. בחסות תמיכתה של אשת הנשיא, ננסי רייגן, הוקם קמפיין בארה”ב “אומרים לא לסמים” ששטף את המדינה בגל של הסתה ומידע שקרי פעם נוספת.

קמפיין השנאה וההסתה נגד קנאביס התרחב למרבית העולם, ולמרות ששינה סלוגן בכל פעם, הוא משפיע עד היום על מדינות רבות שעדיין חוששות מפני “נזקי הקנאביס” ולא רוצות להפוך אותו לחוקי. באופן טכני, “הלחמה בסמים” עדיין לא הסתיימה גם ב-2018, אבל נהוג להגדיר את סוף הצלחתה לפי תחילת התפתחות המגמה ההפוכה.

5. פריצת הקנאביס הרפואי – שנת 1996 עד 2012

בשנת 1996 חוקקו נציגי בית הנבחרים והסנאט של מדינת קליפורניה חוק (Proposition 215) שמתיר “טיפול חמלה בקנאביס”, כלומר שמתיר שימוש בקנאביס לכל אדם שמקבל ממנו אפקט רפואי חיובי בכל אספקט שהוא.

בחסות החוק החדש, כל שימוש עצמי בקנאביס בכמויות שאינן מסחריות, גם אם לא נעשה בפועל למטרות רפואיות, זכה להגנה משפטית תחת מעטה של כיבוד זכויות אדם והחופש לבחירת טיפול רפואי, ובפועל, כל אדם במדינה (גם תושבי מדינות אחרות) יכול היה להתחיל להשתמש בקנאביס באופן חופשי כל עוד הוא מצהיר שזה נעשה לשימוש רפואי בלבד.

החוק הזה, בהיותו החוק הראשון החיובי הראשון לגבי קנאביס אחרי עשרות שנות איסור, מסמל עבור רבים את סופו הרשמי של עידן האיסור, ואת תחילת הקמתה של תנועת ההתנגדות שפועלת עד היום לשחרור הקנאביס בכל העולם.

בעקבות קליפורניה, כמה מדינות בארה”ב ואירופה שינו את החוקים המקומיים שלהם לגבי שימוש רפואי בקנאביס, ולמרות שבאף אחת מהן לא הוקמה מערכת מתירנית כמו בקליפורניה, בהחלט היה ניתן לראות פריצה כבירה של שוק הקנאביס הרפואי (שליש מהשוק הנוכחי) בכמה שנים קצרות.

6. עידן הלגליזציה – 2012 עד היום

העידן המודרני של עולם הקנאביס החל, כמעט ללא ספק, בשתי המדינות האמריקאיות הראשונות שחוקקו לגליזציה מלאה של קנאביס: וושינגטון (לא הבירה) וקולורדו, שעשו זאת שתיהן בשנת 2012 עם חוק שנכנס לתוקף ב-2014.

לפני שתי המדינות הללו, המקום היחיד שבו היה אפשר להשיג קנאביס “חוקי” היה באמסטרדם ובכמה מועדוני קנאביס בברצלונה, וגם זה רק בערוצים אחוריים ולא בצורה חוקית באמת. מאז שהלגליזציה בוושינגטון וקולורדו נכנסה לתוקף, החלה העת החדשה של הקנאביס החוקי.

בעקבות שתי המדינות הללו הלכו עד היום 7 מדינות נוספות, ובסך הכל ישנן 9 מדינות בארה”ב בהן קנאביס חוקי לחלוטין. בנוסף לכך גם אורוגוואי וקנדה כבר חוקקו לגליזציה מלאה והוציאו את הקנאביס מפקודת הסמים, וישנן מדינות רבות שנמצאות בתהליכים של יישום מדיניות אי הפללה נגד צרכנים שעושים בקנאביס שימוש עצמי ללא מטרות רווח.

למרות שבמדינות רבות, כמו בישראל לצערנו, עדיין קיים חשש ציבורי (בעיקר שלטוני) מעצם הרעיון של קנאביס חוקי, אי אפשר להתכחש לכך שיותר ויותר אנשים מרגישים חופשיים להודות בצריכה שלו ולספר על היתרונות הרבים שהיא מביאה עמה.

עם התקדמות מגמה זו, החוק העולמי לגבי קנאביס ילך ויתקדם ככל הנראה רק לכיוון אחד מהיום, אל עבר חופש וחירות בסטייל של 3,000 לפנה”ס והרחק מהמלחמה והאיסור הכושלים.

קצב ההתקדמות בדרך למטרה הוא עדיין איטי במקומות רבים וגם אצלנו לא יותר מדי זז מדי שנה, אבל המגמה יציבה וברורה, ובשנים הקרובות העולם ישוב ויתקרב לסדר הטבעי שבו קנאביס הוא סתם צמח, ומי שרוצה יכול להשתמש בו כאוות נפשו.