קריסת נבטים היא מצב שבו נבט צעיר נחלש בבסיס הגבעול, מצטמצם ונופל. הגורם הוא בדרך כלל קבוצה של פתוגנים בקרקע או במצע, ובהם מיני Pythium, Rhizoctonia ו־Fusarium, שמנצלים סביבה רטובה, קרירה וצפופה.
ברגע שנבט קרס ובסיסו נרקב, הסיכוי להצילו נמוך. לכן המטרה היא לזהות מוקדם, להסיר מוקד נגוע ולשנות את התנאים שמאפשרים לבעיה להתפשט.
איך מזהים קריסת נבטים
- בסיס הגבעול נעשה כהה, שקוף או ספוג מים.
- האזור בגובה המצע נעשה צר ודק יותר משאר הגבעול.
- השתיל נופל למרות שהמצע לח.
- לעיתים מופיע חיפוי לבן עדין או ריח מעופש, אך אלה אינם חייבים להופיע.
ההבדל המרכזי משתיל שנמתח בגלל מחסור באור הוא מצב הבסיס. בשתיל מתוח הגבעול ארוך ודק לכל אורכו אך נשאר מוצק; בקריסת נבטים נראית פגיעה מקומית בגובה המצע.
למה זה קורה
מצע רווי לאורך זמן דוחק אוויר מאזור השורשים ומקל על פתוגנים. טמפרטורה נמוכה מאטה את הצמח, בעוד לחות גבוהה וצפיפות מונעות ייבוש של פני המצע. מגש משומש שלא נוקה יכול להעביר נבגים למחזור החדש.
גם זריעה עמוקה מדי או כיסוי כבד משאירים את הגבעול הצעיר רטוב לזמן ממושך. הבעיה אינה נובעת מ“חוסר דשן”, ולכן תוספת הזנה אינה פתרון.
מה עושים כשמוצאים נבט נגוע
- מוציאים את הנבט יחד עם יחידת המצע שסביבו, בלי לנער אותה מעל המגש.
- מבודדים שתילים סמוכים ובודקים את בסיס הגבעול שלהם.
- מרוקנים מים עומדים מהמגש ומשפרים ניקוז ואוורור.
- מפסיקים השקיה לפי לוח זמנים ובודקים את לחות המצע לפני כל הוספה.
- מנקים כלים ומשטחים לפני שנוגעים במגש אחר.
אין להשקות את כל המגש בחומר הדברה או חיטוי שאינו מיועד במפורש לשימוש הזה. אם הבעיה חוזרת במספר מחזורים, מחליפים מצע ומגש ובודקים את מקור המים ואת תנאי ההנבטה.
שגרת מניעה לפני הזריעה
מתחילים במגש נקי ובמצע חדש. מצע הנבטה מוכן מספק יחידת עבודה אחידה, אך גם אותו חייבים לנקז ולא להשאיר בתוך מים עומדים. מרטיבים לפני הזריעה, נותנים לעודפים לצאת ואז ממשיכים לפי משקל ומראה המצע.
שומרים מרווח בין השתילים ומתחילים אוורור עדין לאחר ההצצה. מודדים תנאים בגובה המגש באמצעות מד טמפרטורה ולחות, ולא לפי התחושה בחדר.
השקיה נכונה לנבטים
נבט צעיר צורך מעט מים. משקים את אזור השורש ולא מציפים את כל נפח המגש. המצע צריך להיות לח ואוורירי, לא בוצי. אם הוא נשאר כבד ומבריק שעות ארוכות, משפרים ניקוז וממתינים לפני השקיה נוספת.
כיפה שקופה מתאימה לשלב ההנבטה, אך לאחר הצצה מאווררים בהדרגה כדי למנוע עיבוי קבוע. לא משאירים טיפות גדולות נופלות על הגבעולים.
מתי אפשר להעביר את השתיל
מעבירים כאשר השתיל יציב, העלים החדשים מתפתחים ושורשים נראים בדופן או בתחתית הפלאג. מכינים את כלי היעד מראש ומחזיקים את יחידת המצע, לא את הגבעול. אחרי ההעברה שומרים על אותה שגרת אור והשקיה לכמה ימים לפני שינוי נוסף.
השלב הבא בתהליך מופיע במדריך מזרע עד קציר.
