וויד, גראס או מריחואנה? 20 כינויים שונים לצמח הקנאביס
ארה”ב מתפארת במגוון עצום של שמות, כינויים, מונחים וחידודי לשון שהפכו לשמות סלנג נרדפים לצמח הקנאביס, ואפילו מוכרים יותר בקרב הציבור מאשר השם האמיתי. לחלקם של הכינויים יש מקורות אטימולוגיים מפתיעים, חלקם הם נגזרות רחוב שנשתמרו עם השנים וכמה מהם…
ארה”ב מתפארת במגוון עצום של שמות, כינויים, מונחים וחידודי לשון שהפכו לשמות סלנג נרדפים לצמח הקנאביס, ואפילו מוכרים יותר בקרב הציבור מאשר השם האמיתי. לחלקם של הכינויים יש מקורות אטימולוגיים מפתיעים, חלקם הם נגזרות רחוב שנשתמרו עם השנים וכמה מהם הגיעו בכלל ממקור גזעני ושלילי שנועד להרתיע את הציבור. הנה 20 כינויים שונים לצמח הקנאביס והפירוש מאחוריהם:
לאור העובדה שהוא נחשב בלתי חוקי במשך 80 השנים האחרונות, צמח הקנאביס השנוי במחלוקת זכה ללא מעט שמות. לאורך השנים נוספו לו עוד ועוד כינויים, חלקם נפוצים יותר וחלקם פחות וכל אחד מהם מסמל מקום, תקופה, תרבות וכן, גם עמדה פוליטית כנגד או בעד הצמח, כינויים שונים לצמח הקנאביס
אז מהיכן צמחו כל מילות הסלנג והכינויים? להלן המקור מאחורי 20 השמות הנפוצים ביותר לצמח הקנאביס:
1. ריפר – Reefer
כפי שרבים יעידו, הקנאביס מעורר את הדמיון והיצירתיות ולפעמים גורם לנו לראות דברים מעט אחרת. הדעות על מקור השם חלוקות: יש האומרים שהמונח ריפר מגיע מעולם הימאות.
על ספינות מפרש, במזגי אוויר קשים, הימאים מקטינים את שטח המפרש על ידי קיפול או גלגול קצה אחד של הבד על עצמו, מה שמאפשר להם לתמרן בים בצורה טובה ויותר ולמנוע נזק שעשוי היה להיגרם למפרש. אותו ימאי המקפל את המפרש נקרא ‘ריפר’, או “המגלגל”, בעוד המפרש המקופל עצמו מדמה ג’וינט מגולגל.
בנוסף למקור הימי, ישנן גם עדויות לכך שלמילת הגנאי המקסיקנית ‘grifo’, שמשמעותה “מתולתל שיער” (קונוטציה של “סטלן”) השפיעה במידה מסוימת על קליטת המילה ‘ריפר’ בקונוטציה שלילית בסלנג האמריקאי.בחסות הפרופוגנדה החשוכה של עידן האיסור האמריקאי, בשנות העשרים וה-30 הוא זכה לפופולריות כמושג גנאי עבור צרכני קנאביס והפך למונח נפוץ שבא לתאר תחושה של טשטוש, שיכרון ואובדן שליטה.
הסרט “Reefer Madness” הוא סרט תעמולה אמריקאי משנות ה-30, שמתאר סדרת אירועים דרמטיים שקורים לתלמידי תיכון שמתפתים לצרוך קנאביס. הסרט נועד “להפחיד” הורים ולתאר מה יקרה לילדיהם אם יתמכרו לקנאביס (התאבדות, תאונת פגע וברח, רצח, ניסיון אונס, הזיות ואובדן שפיות). הסרט מומן על ידי הכנסייה ונקטל על ידי המבקרים. כיום הוא נחשב לאחד הסרטים הגרועים ביותר אי פעם.
2. מריחואנה – Marijuana
המונח השכיח ביותר עד העשור האחרון, שתיאר את צמח הקנאביס מסביב לעולם כולו. הרוב מאמינים שמקורו במקסיקו העתיקה ופירושו ‘מרי ג’יין’ בספרדית, אבל מאחורי השם התמים הזה מסתתרת תעמולה פוליטית נוטפת גזענות, המהווה את אחת הסיבות לכך שקנאביס עודנו נחשב לטאבו בקרב תרבויות רבות.
מריחואנה היא מילת סלנג מוכרת לפרחי הקנאביס המיועדים לצריכה, ששימשה את המהגרים המקסיקנים בתחילת המאה העשרים. בשנות ה-30 בהן התחיל הקמפיין הפוליטי נגד צמח הקנאביס בחסות הקמתה של ה-DEA (הרשות הפדרלית לאכיפת חוקי הסמים), פוליטיקאים ואנשי ציבור שיצאו נגד קנאביס נאחזו בכינוי “מריחואנה” כחלק ממסע הדמוניזציה שנועד לאפיין את הצמח בגוונים גזעיים, בטענה שמקסיקנים ושחורים “ידרדרו נשים לבנות לצרוך מריחואנה”.
ישנה גם אגדה אורבנית שמרי וחואנה היו שתי פרוצות מקסיקניות שהתדרדרו לעיסוק בזנות לאחר שעישנו קנאביס, דוגמא נוספת לסיפור שתרם לתדמית השלילית והגזענית שנוצרה לצמח.
3. פוט – Pot
‘פוט’ הוא כינוי נפוץ לחשיש באנגלית, וגם הוא, איך לא, מגיע מספרדית. למרות שהמונח מאוד פופולרי בקרב האמריקאים, פעילים רבים לא אוהבים אותו מאחר והוא מקושר מאד לתדמית הסטלנית של צרכני הפנאי של הצמח ולא כל כך לתדמית הרפואית המכובדת מאחוריה עומדים פעילים רבים.
השורשים האטימולוגיים של השם מצויים בשפה הספרדית. ‘Potación de guaya’ הוא משקה ספרדי, שמורכב מיין או ברנדי שהושרו בו פרחי קנאביס, ומשמעות השם הוא “שיקוי של צער”.
המשקה היה נפוץ לפני שהחלה החקיקה נגד קנאביס, והיה ידוע בזכות סגולותיו הרפואיות, דבר שמעיד כי הצמח שימש כתרופה מסורתית באותה תקופה. במרוצת השנים השם קוצר ל’פוטיגואיה’, ובשנות ה-30 הוא קוצר ל-‘Pot’ ונטבע בקרב הציבור האמריקאי. כיוון שהכינוי זוהה עם המהגרים ממקסיקו, גם הוא הפך למונח שעודד את מסע התעמולה נגד השימוש בקנאביס.
4. גאנג’ה – Ganja
בניגוד לדעה הרווחת, הכינוי גאנג’ה לא מגיע מהשפה הג’מייקנית (בעיקר כי זו לא באמת שפה), ולמרות שהוא מזוהה איתה מאד, שורשיו האמיתיים מגיעים דווקא מהשם ההינדי ‘Ganjha’, שפירושו קנאביס.
אז איך הוא הגיע לג’מייקה? בשנת 1833 הוציאה בריטניה את העבדות מהחוק, אך עדיין הייתה זקוקה לכוח אדם במטעים העצומים שלה באיים הקריביים. עקב כך, האימפריה הבריטית העבירה 40,000 חקלאים מובטלים מהודו לג’מייקה בין השנים 1845-1917. עם התמזגותן של תרבויות הודו וג’מייקה, הפך השם ‘גאנג’ה’ לכינוי השכיח לקנאביס שעישנו עובדי השדה.
כיום, עישון גאנג’ה הוא מרכיב עיקרי בדת ה-‘ראסטפרי’ הג’מייקנית ואף תואר בכתב הקודש ההינדי ‘ארת’רוואבדה’ (מדע הקסם) כ-“עשב קדוש” או “עשב האלים”, שנחשב לאחד מחמשת הצמחים הקדושים עלי אדמות. העשב הקדוש משמש הן למטרות מרפא והן למטרות דתיות בטקסים כמנחה לאלים ובייחוד לאלה שיווה.
5. גראס – Grass
במהלך שנות ה-60, המונח ‘גראס’ (עשב) היה שם פופולרי מאוד לצמח הקנאביס בקרב חובביו, אם כי היום הוא נחשב למיושן יחסית ובעיקר בישראל. המונח ‘גראס’ מחזיר אותנו אל הימים החופשיים של ילדי הפרחים בסיקסטיז, והושפע מאוד מצורת הופעתו של הקנאביס אז, שרובו היה באיכות ירודה שמאוד הזכירה עשב.
בישראל היה הכינוי ‘גראס’ בשימוש במשך שנים רבות, בעיקר בקרב מחנה תומכי הצמח, שלא כמו מתנגדיו שהשתמשו במילת הגנאי ‘מריחואנה’ ניסו לשוות לו תדמית נורמטיבית של צמח רגיל שגדל בשדה. עד היום ישנם מטופלי קנאביס רפואי מבוגרים הקוראים לתרופה שלהם ‘גראס’, למרות שפרחי הקנאביס האיכותיים של היום כבר ממש לא מזכירים עשב שוטה.
6. וויד – Weed
השם הנפוץ ביותר לקנאביס בעולם, שמקובל גם בארץ ותופס את המקום הראשון בחיפושי ‘גוגל’ בנושא קנאביס כבר שנתיים ברציפות. זהו עוד מינוח לא מדויק של הצמח בתור “עשב שוטה” (באנגלית Weed) שהוליד דור שלא בהכרח מודע לייחודו וליתרונותיו של הצמח המופלא.
‘וויד’, או עשב שוטה, מוגדר כצמח בר הגדל במקום שבו הוא אינו מצוי בתחרות עם שאר הצמחים המעובדים, או כעשב שגדל פרא במקום שבו הוא לא נשתל בכוונת תחילה. לא בדיוק הגדרה שתואמת את צמח הקנאביס, אך בסופו של דבר שם זה נאמר כמעט תמיד בגישה חיובית ובאהבה, ולא סתם הפך שם זה לכינוי הנפוץ ביותר בעולם שמוכר הרבה יותר מאשר השם קנאביס בעצמו.
7. חשיש – Hashish
חשיש הוא סוג פשוט של מיצוי קנאביס, והוא עשוי למעשה מטריכומות – קריסטלי השרף המתגבשים על פני הצמח ובעיקר על התפרחת ומכילים את מרבית החומרים הפעילים כמו THC ו-CBD.
מקורו של החשיש הוא במרכז אסיה, אך הוא הפך נפוץ ברחבי העולם לאחר שחקלאים וסוחרים ערבים החלו לייצר ולסחור בו בעיתות משבר בהן לא פרחה כלכלת שלום. הוא נעשה פופולרי בעיקר במרוקו, לבנון, הודו ופקיסטן, ובמהלך שנות ה-60 ותקופת “ילדי הפרחים”, החשיש הופץ בצורה נרחבת גם בצפון אמריקה.
בניגוד לתאוריות שצמחו באינטרנט לפיהן השם חשיש מקושר לאגודת מתנקשים פרסית (חשישיאנים, שלכאורה קדמה למילה האמריקאית Assasians שפירושה “מתנקשים”), מקורו האמיתי של השם חשיש הוא מהשפה הערבית ופירושו “עשב”. גם במקרא מופיעה המילה ‘חשש’ ומשמעותה עשב, כמו למשל בפסוק: “תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ”. המילה ‘חשיש’ בעברית מתארת את פעולת הקציר של עשבים יבשים, שהנה פחות מוכרת מפעולות איסוף חקלאיות נוספות דוגמת: בציר, קטיף, גדיד, מסיק ועוד.
8. ג’וינט – Joint
ג’וינט הוא אמנם לא שם של הצמח עצמו, אך זהו הכינוי הנפוץ ביותר לסיגריית קנאביס מגולגלת, שעד היום היא הדרך הפופולרית ביותר לצריכת קנאביס בחברה המערבית. בניגוד לסיגריות טבק מסחריות הנמכרות מגולגלות מראש, ג’וינט מסורתי מגולגל באופן ידני בלבד.
לפי ההגדרה הקלאסית, ג’וינט מכיל לרוב אך ורק פרחי קנאביס קצוצים (מכונה גם “נקי”) ללא טבק. ג’וינט עם טבק נקרא “ספליף” (Spliff) מתוך משמעות של “קמצוץ” החומר בתוך הטבק.
מקור השם הוא במילה הצרפתית Joint שפירושה “שיתוף”. עישון ג’וינט הוא אקט חברתי שמתבטא בעישון משותף עם אנשים והעברת הג’וינט מאדם לחברו.
ראו גם: “הכימיה והמדע מאחורי הג’וינט”
9. פייסל
מעבר חד למונחים קצת יותר מקומיים, כי גם לאזרחי ארץ הקודש מגיע סלנג ירקרק משלהם, לא? פייסל הוא כינוי לג’וינט גדול במיוחד,ובמקרים מסוימים הוא ניתן לחשיש או פרחי קנאביס שמגיעים ממקור ערבי, לרוב מלבנון או מצרים.
לרוב פייסל יכלול גם טבק, כפי שנהוג במרבית ארצות ערב וגם בישראל, אך במקור הערבי אין מילה נפרדת לג’וינט העשוי קנאביס נקי.
כינויים נוספים לג’וינט בהם נעשה שימוש בישראל:
‘צינגלה’ – כינוי ישראלי מיושן שמקורו ביידיש.
‘ספליף’ – כינוי אמריקאי לג’וינט קטן שמכיל טבק.
‘שאכטה/פאף’ – פעולת שאיפת העשן שהפכה בעברית לשם נוסף לג’וינט.
10. באנג – Bong
המילה “באנג” מגיעה מהמילה התאילנדית “baung”, שפירושה הוא גליל עץ של במבוק שדרכו ניתן לעשן קנאביס. במהלך האבולוציה שלו, הבאנג היה עשוי מחומרים שונים כמו עץ, במבוק, קרמיקה, זכוכית, פלסטיק, ואפילו מפירות ובקבוקים משומשים.
באנג הוא כלי המשמש לעישון באמצעות סינון העשן דרך מים ולמרות שמו הרע והמראה המפוקפק המתלווה אליו, הוא בריא יותר מעישון ג’וינט ונחשב לפופולרי ואהוב על הצרכנים הישראלים והאמריקאים כאחד.
ראו גם: “המדע והכימיה מאחורי הבאנג”
11. ירוק/חום
השמות הנפוצים ביותר בארץ לתיאור כללי של פרחי קנאביס (ירוק) או חשיש (חום), כמובן לפי הצבע האופייני שלהם. המילה ירוק מקורה במילה ירק, עוד שם מקובל בעברית שהיה נפוץ בעיקר בשנות ה-80 והגיע בעצמו מהמקור “חסה”, כמו במשפט הידוע “מה מצב החסה בשטחים?” (הגרסה המיושנת לשאלה “יש כיוון?” המודרנית).
צרכנים רבים אוהבים להשתמש בשם הזה, כי הוא מדגיש את הקשר בין הקנאביס לטבע ומזכיר לכולנו שזה בסך הכל ירק כמו כל שאר צמחי התבלין שאנחנו רוכשים וצורכים על בסיס יומיומי. עוד היו חובבי קנאביס נוטים להשתמש בשם זה בתור “שם קוד” שכאילו לא היה מוכר על ידי המשטרה, אך מזמן הבין מרבית הציבור שאנחנו כבר לא שם.
12. בוף
שם כללי נוסף לגוש חשיש או פרח קטן, לרוב שאריות של חומר שעושן קודם לכן, ובדרך כלל בכמות שתספיק לג’וינט או שניים. יש אנשים שמעניקים בוף שנשבר מחתיכה גדולה של חשיש כמחווה ידידותית, ויש רבים אחרים שמחביאים לעצמם “בוף חירום” למצבים בהם לא נשאר מה לעשן.
שם זה נמצא בשימוש כמעט רק עבור שאריות עישון ולא משמש לתיאור של קנאביס או חשיש בכמויות גדולות.
13. המפ – Hemp
המפ הוא שם עתיק לצמח הקנאביס, שלמעשה לא מתאר כל צמח קנאביס באשר הוא אלא רק מגוון זנים לא פסיכואקטיביים של קנאביס המשמשים למאכל או לצרכים תעשיתיים. אותם זנים מכילים כמות נמוכה של THC השואפת לאפס, ולכן לא משתלם וכמעט שלא אפשרי להפיק מהם את הרכיבים המיועדים לצרכים רפואיים או לקבלת “סטלה”.
המפ נחשב לגידול חקלאי בעל דרישות מינימליות שמסוגל לצמוח בכל אקלים וצורך כשליש מכמות המים של צמחים אחרים ובעיקר של כותנה.
ניתן לייצר מהמפ עשרות אלפי מוצרים, בניהם תוספי תזונה, שמן, חומרי בנייה, דלק, פלסטיק, מוצרי קוסמטיקה, נייר, טקסטיל ועוד. שם זה מוכר יחסית בעברית אך כאן בארץ יודעים מרבית הצרכנים כי המפ הוא לא שם נרדף לקנאביס אלא שם של קבוצת זני קנאביס ספציפיים.
14. בץ – Buds
השם ‘בץ’ בא לתאר פרח בודד של קנאביס. למרות שזהו בסך הכל תרגום ישיר של הכינוי Buds (פרחי קנאביס, ברבים) מאנגלית, צמחה בכל זאת תאוריה רווחת נוספת על מקור השם הישראלי: לאלו מאיתנו שזוכרים עדיין, בץ הייתה דמותו של הצב בתכנית האהובה “פרפר נחמד”. מעבר לעובדה שצבעו היה ירוק, בץ אופיין גם בבלבול, איטיות (כיאה לצב) ואופי מעופף וסטלני, וישנם צרכני קנאביס שעד היום בטוחים שמשם הפך הכינוי לנפוץ בישראל.
בעבר ‘בץ’ היה גם הכינוי לחסימה במבחנת הבאנג בעקבות שימוש חוזר ונשנה, מהסוג שאילץ את המשתמש לבצע ניקוי יסודי באמצעות חוטר.
עוד כינויים שונים לצמח הקנאביס – כינויים נוספים לקנאביס שלא עשו עלייה לישראל:
לצד השמות הללו שנמצאים בשימוש תכוף יחסית בישראל, ישנם כמה שמות שמאד נפוצים בארה”ב אך לא הגיעו למחוזותינו או לפחות לא תפסו בסלנג הישראלי. הנה כמה מהם:
15. הרב – Herb
פשוטו כמשמעו באנגלית; צמח. המילה ‘הרב’ מתארת בעיקר צמח מרפא אך יכולה גם לתאר צמח תבלין או כל צמח שעשוי להביא תועלת לאדם. כינוי זה נחשב לאחד הכינויים הנפוצים ביותר לקנאביס, ומעלה קונוטציה חיובית של ריפוי ובריאות.
16. תה – Tea
כידוע, לצמח הקנאביס סגולות רפואיות, והוא משמש מזה זמן רב כתרופה למגוון רחב של תסמינים. בעבר נרקחו ממנו לא מעט שיקויים ומשקאות מרפא, אותם נהוג היה לכנות “תה”. עד היום ישנן מדינות אפריקאיות וכן טריטוריות רבות בחצי היבשת ההודית בהן נהוג לשתות תה המכיל צמחי קנאביס.
17. דופ – Dope
המושג ‘דופ’ המתאר “חומר טוב” כבר אינו נמצא בשימוש נרחב כמו בעבר, בעיקר משום שזהו מונח המשמש גם לתיאור של הרואין. במרוצת השנים, ‘דופ’ הפכה למילה שזהה במשמעותה למילה “מנה” ובאה לתאר את כל סוגי הסמים, ביניהם גם סמים מסוכנים כמו קריסטל מת’, אופיום, קוקאין והרואין, שכולם הוכנסו תחת הכותרת ‘דופ’.
כיום משתדלים לא לעשות שימוש במונח, כיוון שהוא רק מחזק את הסברה (שנסתרה במחקרים רבים) לפיה “קנאביס הוא סם מעבר” שלכאורה מוביל באופן ישיר לצריכה של סמים אחרים.
18. צ’יבה – Cheeva
למרות שהמילה הזו נשמעת תמימה למדי, היא נושאת עימה מטען רציני. ‘Chivais’ היא מילת הסלנג הספרדית להרואין, שפירושה המילולי הוא “זקן” או “עז צעירה”. אבל באזוריה הבעייתיים יותר, ‘צ’יבה’ הפך לכינוי הרשמי של הסם הרואין. בצורה דומה לכינוי ‘דופ’, גם כינוי זה נעלם מתרבות המערב בשל הקונוטציה השלילית והרון להפריד קנאביס מסמים מסוכנים.
19. קוש – Kush
קוש הוא כינוי לקנאביס, בעיקר מזן אינדיקה, אך עם השנים הפך לשם כולל עבור זני קנאביס באיכות גבוהה. מקורו בעיקר באפגניסטן, צפון פקיסטן וצפון מערב הודו.
במהלך שנות ה-70, זני אינדיקה הובאו לארה”ב, וממשיכים להיות זמינים עד היום הזה במגוון עצום של הכלאות. גם באמסטרדם ובשווקים מקומיים באירופה תוכלו למצוא מגוון זני “קוש”, שהיום אפילו לא תמיד משתייכים לגנטיקה המתאימה אלא פשוט זכו לשם שהפך למזוהה ביותר עם צמח הקנאביס.
20. 420 – Four twenty
420 הוא שם קוד בתרבות הקנאביס, ובא לתאר את הפרח או שימוש בו, במיוחד עישון מסורתי סביב השעה 4:20. ישנה חגיגה שנתית בינלאומית להעלאת מודעות לצריכת קנאביס בתאריך ה-20 באפריל (שהוא 4/20 בצורת ארה”ב) שנחשב ל-“יום הקנאביס הבינלאומי”, שלמרות חוסר רשמיותו נחגג בכל זאת במדינות רבות וגם כאן בישראל במסורת השנתית של ‘פיקניק קנאביס’ בירושלים.
מלבד 20 כינויים פופולריים אלו, לצמח הקנאביס קיימים עוד שמות רבים שונים ומשונים שאת חלקם לא ניתן אפילו לכתוב באותיות לטיניות או לתרגם לעברית. מדרום אפריקה עד צפון אלסקה, ממדבריות אוסטרליה ועד קצה הקוטב הצפוני, קנאביס נמצא בשימוש בכל העולם ונקרא כמעט בכל כינוי שעולה על הדעת, אך בעידן המודרני אנו מקפידים לקרוא לילד בשמו – קנאביס – על שום שהיום כבר לא נדרשות מסיכות או שקרים שיכסו את האמת המופלאה מאחורי הצמח הזה ושלל סגולותיו למען האנושות כולה.
