לגליזציה בארה״ב נקשרה לעלייה באשפוזי לב

אשפוזים בשל כמה מחלות לב וכלי דם עלו מהר יותר במערב ארצות הברית לאחר תחילת המכירות החוקיות של קנאביס לשימוש פנאי, בהשוואה לאזורים שבהם המכירות עדיין לא החלו. כך עולה ממחקר שפורסם ב־22 באוקטובר 2026 בכתב העת BMJ Open.

המחקר בחן נתונים היסטוריים מהשנים 2012–2018. לכן מדובר בפרסום חדש על תקופה קודמת, ולא בתיאור של שינוי שהתרחש בארצות הברית בשבוע האחרון.

החוקרים ניתחו 50,042,564 רשומות שחרור מאשפוז ממאגר National Inpatient Sample. המספר מתייחס לרשומות אשפוז, לא ל־50 מיליון אנשים שונים: אותו אדם עשוי להופיע במאגר יותר מפעם אחת אם אושפז במספר הזדמנויות.

מה בדיוק השוו החוקרים

מכירות חוקיות של קנאביס לשימוש פנאי החלו במערב ארצות הברית בינואר 2014, מוקדם בכמעט חמש שנים מאשר באזורים אחרים. פער הזמנים אפשר לחוקרים לבצע ניתוח מסוג “הבדל־בהבדלים”: להשוות את השינוי בשיעורי האשפוז במערב לפני ואחרי תחילת המכירות, מול השינוי המקביל בשאר אזורי המדינה שעדיין לא נכנסו לאותה תקופת מכירות חוקיות.

הניתוח כלל אשפוזים בשל שישה מצבים: פרפור או רפרוף פרוזדורים, אי־ספיקת לב חריפה, אוטם שריר הלב — המוכר כהתקף לב — שבץ איסכמי, קריש דם בוורידים וטכיקרדיה חדרית. החוקרים חישבו שיעורי בסיס לפי שתי השנים שקדמו לתחילת המכירות החוקיות והתאימו את המודלים לגיל, מין, הכנסה ואופן הסיווג של גזע ומוצא אתני ברשומות.

לפני תחילת המכירות, בשנים 2012–2013, שיעורי האשפוז בשל המצבים שנבדקו היו נמוכים יותר במערב מאשר באזורים האחרים. לאחר מכן נרשמה במערב עלייה מהירה יותר בחלק מהמדדים.

העלייה נמצאה בשלושה מצבים לבביים

לכל שנה נוספת של מכירות קנאביס חוקיות נמצא שינוי יחסי נוסף ומובהק סטטיסטית בשיעורי האשפוז:

פרפור או רפרוף פרוזדורים: עלייה של 2.3% ביחס למגמה באזורי ההשוואה.
אי־ספיקת לב: עלייה של 3.7%.
התקף לב: עלייה של 3.1%.

המספרים מתארים שינוי יחסי בקצב האשפוזים ברמת האזור בכל שנת חשיפה למדיניות. הם אינם אומרים ש־2%–4% מכלל משתמשי הקנאביס אושפזו, ואינם מודדים את הסיכון האישי של משתמש מסוים.

בשלושת המצבים האחרים — שבץ איסכמי, קריש דם בוורידים וטכיקרדיה חדרית — הכיוון שנמדד היה כלפי מעלה, אך התוצאות לא הגיעו למובהקות סטטיסטית. לכן אין בסיס להציג אותן כממצא חיובי של המחקר.

כבדיקת בקרה, החוקרים בדקו גם אשפוזים הקשורים ישירות לאבחנות קנאביס, אבנים בדרכי השתן ואבחנות הקשורות לאופיואידים. שיעור האשפוזים הקשורים לקנאביס עלה, ואילו בשתי קבוצות הבקרה האחרות לא נמצא שינוי מובהק.

קשר ברמת האוכלוסייה — לא הוכחה לסיבה

המחקר אינו מצביע על מטופלים שצרכו קנאביס ולא עקב אחרי הרגלי השימוש שלהם. הוא השווה מגמות אזוריות סביב שינוי מדיניות. לכן אי אפשר לקבוע ממנו אם מי שאושפז השתמש בקנאביס, באיזו כמות, באיזו תדירות או באיזו דרך.

גם לא ניתן להפריד באמצעות הנתונים בין השפעת החוק עצמו לבין תהליכים שהתרחשו לצדו — למשל שינוי בזמינות המוצרים, בדפוסי השימוש, בהרכב האוכלוסייה או בדרך שבה בתי חולים מקודדים אבחנות. החוקרים לא יכלו לנתח כל מדינה בנפרד, להבחין בין עישון, אידוי ואכילה, או להביא בחשבון שינויים בשוק הקנאביס הלא־חוקי.

מכאן שהמחקר מצא קשר בין תקופת המכירות החוקיות לבין קצב העלייה באשפוזים, אך לא הוכיח כי הלגליזציה גרמה לאשפוזים, וגם לא כי צריכת קנאביס הייתה הגורם בכל מקרה.

מדוע בכל זאת הממצא חשוב

היקף הרשומות וההשוואה לאורך זמן הופכים את המחקר לאות משמעותי לבריאות הציבור. אם התוצאה תשוחזר במחקרים מדינתיים מפורטים יותר, היא עשויה לתמוך במעקב רפואי ורגולטורי אחר תוצאות לבביות לצד הרחבת שווקים חוקיים.

עם זאת, הממצא אינו עונה על שאלות קליניות אישיות. הוא אינו קובע איזו צורת צריכה קשורה לסיכון, אינו משווה בין ריכוזי THC ו־CBD ואינו מאפשר לחשב סיכון למשתמש יחיד. כפי שעולה גם מהמחקר שסקר את הקשר בין מינון THC לבין ההשפעה הסובייקטיבית, נתון ברמת מנה או מדיניות אינו מתורגם לבדו לתוצאה זהה אצל כל אדם.

הודעת המו״ל מציינת כי זמנם של שניים מהחוקרים נתמך במענקי הכשרה של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית. נוסח המאמר המלא והצהרת ניגודי העניינים לא היו זמינים לבדיקה ישירה בזמן הכנת הטיוטה; הנתונים המרכזיים הוצלבו מול הודעת BMJ ותקציר המחקר המקדים שפורסם בכנס קרדיולוגי.