ניסוי אקראי מבוקר שנערך במרכז הרפואי הדסה מצא כי מטופלים שקיבלו מנה תת־לשונית אחת של תכשיר קנבינואידים במינון הגבוה צרכו בממוצע כמעט מחצית מכמות המורפיום שצרכה קבוצת הפלצבו במהלך 24 שעות. עם זאת, החוקרים לא מצאו הבדל מובהק בעוצמת הכאב בין הקבוצות, והמינון הנמוך לא הראה יתרון מובהק.
המחקר, שפורסם ב־9 באוקטובר 2026 בכתב העת Journal of Cannabis Research, כלל 69 מטופלים שהגיעו לחדר המיון של הדסה עין כרם עם כאב רדיקולרי חריף. זהו כאב שנובע מגירוי או לחץ על שורש עצב, ולרוב מקרין מהגב אל הרגל או לאזור אחר לאורך מסלול העצב.
מה בדקו החוקרים
המשתתפים חולקו באקראי לשלוש קבוצות: תכשיר במינון גבוה, תכשיר במינון נמוך או פלצבו. שתי גרסאות התכשיר הכילו THC, CBD וטרפנים, וניתנו פעם אחת מתחת ללשון. לאחר מכן עקב הצוות אחר המשתתפים במשך 24 שעות.
לכל המשתתפים הוצמדה משאבת PCA, המאפשרת למטופל לבקש בעצמו מנה של מורפיום בלחיצת כפתור. כל לחיצה מאושרת סיפקה מיליגרם אחד, עם מרווח בטיחות של עשר דקות בין מנות. כך נמדדה צריכת המורפיום בפועל, לצד הערכות כאב חוזרות במנוחה ובתנועה.
17.4 מ״ג לעומת 33.2 מ״ג מורפיום
בקבוצת המינון הגבוה עמדה צריכת המורפיום הממוצעת על 17.4 מ״ג, לעומת 33.2 מ״ג בקבוצת הפלצבו — הפחתה של כ־48% בממוצע. ההבדל היה מובהק סטטיסטית בניתוח שהוגדר במחקר.
הממצא מתייחס לכמות המורפיום שנצרכה, ולא להיעלמות הכאב. ציוני הכאב הממוצעים במנוחה ובתנועה לא היו שונים באופן מובהק בין שלוש הקבוצות. היעדר הבדל מובהק גם אינו מוכיח שהטיפולים שקולים; הוא רק אומר שבמדגם ובמערך המחקר הזה לא הודגם פער ברור בעוצמת הכאב.
ומה קרה במינון הנמוך?
המינון הנמוך לא הפחית את צריכת המורפיום באופן מובהק לעומת הפלצבו. בניתוח הנתיבים של החוקרים הוערכה ירידה ממוצעת של 2.9 מ״ג בלבד, עם טווח אי־ודאות רחב שחצה את האפס. גם במדדי הכאב לא נמצא למינון הנמוך יתרון מובהק.
המשמעות היא שאין להסיק מהניסוי שכל מנה של תכשיר קנבינואידים תשיג את אותה תוצאה. המחקר בחן שתי מנות מוגדרות של תכשיר מסוים, באוכלוסייה מסוימת ובמשך יממה אחת בלבד.
תופעות לוואי ומגבלות
שלושה משתתפים בקבוצות הטיפול דיווחו על הזיות חולפות — אחד בקבוצת המינון הגבוה ושניים בקבוצת המינון הנמוך. האירועים חלפו בתוך פחות משעה ללא התערבות. סחרחורת הייתה שכיחה יותר בקבוצת המינון הגבוה, ובאותה קבוצה דווחו גם מקרים של ישנוניות קלה ומקרה אחד של רעד. לא נרשמו פרישות מהמחקר בשל תופעות לוואי.
למחקר כמה מגבלות חשובות: הוא נערך במרכז רפואי אחד, כלל מספר קטן יחסית של משתתפים, בחן מנה יחידה בלבד והסתיים לאחר 24 שעות. נתוני צריכת המורפיום ביממה הראשונה חסרו אצל עשרה משתתפים, אף שניתוח רגישות משלים שערכו החוקרים תמך בתוצאה של קבוצת המינון הגבוה. בנוסף, לא בוצעה הערכה פורמלית של הצלחת הסמיות, והשימוש במשככי כאבים לפני ההגעה למיון לא נשלט במלואו.
תוצאה ראשונית, לא תחליף לטיפול
החוקרים מציגים את הממצא כראיה ראשונית לאפשרות של אפקט חוסך־אופיואידים בטיפול משלים בכאב רדיקולרי חריף. הניסוי אינו מראה שקנאביס מחליף מורפיום, מתאים לכל סוג כאב או מפחית סיכון להתמכרות או לתמותה. כדי להבין אם האפקט חוזר לאורך זמן ובקבוצות מטופלים רחבות יותר יידרשו מחקרים גדולים ורב־מרכזיים.
הניסוי נרשם מראש תחת NCT04816994. חברת בזלת סיפקה את תכשירי המחקר, ושלושה ממחברי המאמר — נועה רז, אהרון מ’ אייל ונרדין פאהום־חליפה — הם עובדי החברה. לפי הצהרת המאמר, תכנון המחקר נעשה לפני מעורבות בזלת, וחוקרי הדסה קיבלו אחריות על הפרוטוקול, הניתוח והפרסום. מתאמת המחקר מומנה מקרן המחקר של פרופ’ אליעד דוידסון, והרופאים המטפלים היו עובדי הדסה.
המידע בכתבה נועד לדיווח עיתונאי על מחקר ואינו המלצה רפואית או הנחיה לשינוי טיפול.
