ניתוח של נתוני היחידה לקנאביס רפואי מצא שנשים היו בסבירות גבוהה פי 1.51 לדווח על תופעת לוואי אחת לפחות, אף שגברים קיבלו בתחילת הטיפול כמויות חודשיות וריכוזי THC גבוהים יותר. המחקר מתאר קשר סטטיסטי, אך אינו מסביר מה גורם לפער.
מחקר ישראלי רחב־היקף, שפורסם ב־16 באוקטובר 2026 בכתב העת Cannabis and Cannabinoid Research, מצא הבדלים בין נשים לגברים בדפוסי הטיפול בקנאביס רפואי ובדיווח על תופעות לוואי.
המחקר נערך בידי חוקרים מהמרכז הרפואי הדסה ומהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא התבסס על נתוני 135,698 בעלי רישיון לקנאביס רפואי בישראל שנאספו בין אפריל 2018 למרץ 2022.
לפי רשומת המחקר ב־PubMed, נשים היו בסבירות גבוהה פי 1.51 מגברים לדווח על תופעת לוואי אחת לפחות. רווח הסמך של יחס הסיכון עמד על 1.43–1.58.
הנתון אינו אומר ש־51% מהנשים חוו תופעות לוואי, וגם לא שהקנאביס מסוכן לנשים ב־51% יותר. מדובר בהשוואה יחסית בין שיעורי הדיווח של שתי הקבוצות; שיעורי הסיכון המוחלטים אינם מופיעים בתקציר הפומבי של המחקר.
מחקר תצפיתי על נתוני אמת מישראל
החוקרים ביצעו מחקר עוקבה תצפיתי ורטרוספקטיבי המבוסס על מאגר היחידה לקנאביס רפואי. המאגר כלל מידע על גיל ומין, ההתוויות שבגינן אושר הטיפול, הכמות החודשית, ריכוזי THC ו־CBD ודיווחים על תופעות לוואי.
הניתוח כלל השוואות לאורך זמן, מודלים לבחינת הפסקת הטיפול וחישוב יחסי סיכון. עם זאת, לא מדובר בניסוי אקראי שבו נשים וגברים קיבלו טיפול זהה בתנאים מבוקרים. לכן המחקר יכול לזהות הבדלים וקשרים סטטיסטיים, אך אינו יכול להוכיח מה גרם להם.
גברים היו 62% מהנבדקים. גילם הממוצע היה 49, לעומת 55.3 בקרב הנשים. ההתוויות הנפוצות בשתי הקבוצות היו כאב כרוני, תסמינים הקשורים למחלה אונקולוגית ולטיפולים כימותרפיים, ופוסט־טראומה.
הגברים קיבלו יותר קנאביס וריכוזי THC גבוהים יותר
בתחילת הטיפול אושרה לגברים כמות חודשית ממוצעת של 29.3 גרם, לעומת 26.1 גרם לנשים.
גם הרכב המוצרים היה שונה: ריכוז ה־THC הממוצע שנרשם לגברים בתחילת הטיפול היה 14.3%, לעומת 11.9% לנשים. מנגד, ריכוז ה־CBD הממוצע היה 5.1% אצל גברים ו־6.5% אצל נשים.
לפי החוקרים, ההבדלים בכמויות ובריכוזי הקנבינואידים נותרו מובהקים לאורך שנתיים. בנוסף נמצא כי הסיכון להפסקת הטיפול היה מעט נמוך יותר אצל גברים, עם יחס סיכון של 0.95.
למרות הכמות החודשית וריכוז ה־THC הגבוהים יותר אצל הגברים, הנשים דיווחו יותר על תופעות לוואי. זהו הממצא המרכזי במחקר, אך הנתונים אינם מאפשרים להסיק שהבדל מסוים בכמות או בהרכב המוצר הוא שגרם לפער.
דיווח על תופעות לוואי אינו זהה להוכחת רגישות ביולוגית
כמה הסברים אפשריים עשויים להיות רלוונטיים: הבדלים בגיל, בהתוויות הרפואיות, בהרכב הטיפול, בתרופות נוספות, במאפיינים פיזיולוגיים או בנכונות לדווח על תסמינים.
החוקרים מתייחסים לאפשרות של שילוב גורמים ביולוגיים, התנהגותיים ומערכתיים. אולם המחקר אינו קובע איזה מהם מסביר את התוצאה, ואינו מוכיח שכל אישה רגישה יותר לקנאביס מכל גבר.
גם העובדה שהנשים במחקר היו מבוגרות יותר בממוצע עשויה להיות רלוונטית. ללא גישה למאמר המלא לא ניתן היה לבדוק אילו משתנים נכללו בכל התאמה סטטיסטית, כיצד נאספו דיווחי תופעות הלוואי ומה היו שיעורי הדיווח המוחלטים בכל קבוצה.
ממצאים מוקדמים הוצגו כבר ב־2023
צוות החוקרים הציג גרסה מוקדמת של העבודה בכנס פסיכיאטריה בשנת 2023. אותה גרסה התבססה על חלון נתונים אחר — מינואר 2014 עד דצמבר 2021 — וכללה 161,644 בעלי רישיון.
המאמר החדש משתמש בתקופה מצומצמת ומאוחרת יותר, מאפריל 2018 עד מרץ 2022, ובמדגם של 135,698 בני אדם. מאחר שהמאמר המלא מוגבל למנויים, לא ניתן היה לברר בוודאות מדוע שונו חלון הזמן וכללי ההכללה.
לכן יש להתייחס למספרים שפורסמו באוקטובר 2026 כנתוני המחקר העדכניים, ולא לערבב בינם לבין נתוני תקציר הכנס.
מחקרים קודמים לא הציגו תמונה אחידה
מחקר ישראלי קטן יותר, שכלל 429 מטופלים בכאב כרוני שאינו ממקור סרטני, מצא גם הוא שנשים דיווחו יותר מגברים על כמה סוגים של תופעות לוואי. החוקרים העלו אפשרות שהבדלים פיזיולוגיים או שימוש בהרכבים שונים של זנים וקנבינואידים תרמו לפער, אך לא הצליחו להכריע בין ההסברים.
לעומת זאת, מחקר ישראלי אחר בקרב 1,249 מטופלי כאב, שקיבלו קנאביס באמצעות משאף במינון מדוד ובמוצר אחיד, לא מצא הבדל מובהק בין נשים לגברים בשיעור תופעות הלוואי לאחר השבועיים הראשונים. שיעורן עמד על 10% בשתי הקבוצות.
ההבדלים בין המחקרים אינם בהכרח סתירה. הם עשויים לנבוע מאוכלוסיות שונות, ממוצרים ודרכי מתן שונות, מהבדלים במינון ובאיסוף הדיווחים או מגורמים נוספים שלא נמדדו באופן זהה.
המשמעות למטופלים ולמערכת הבריאות
המחקר החדש אינו מספק בסיס לקביעה שנשים צריכות לקבל מינון מסוים, מוצר חלש יותר או טיפול שונה באופן אוטומטי. הוא כן מחזק את הצורך לבדוק באופן שיטתי אם מאפייני המטופל או המטופלת קשורים ליעילות הטיפול ולתופעות בלתי רצויות.
לפי הנחיות משרד הבריאות, מומלץ לתעד את צריכת הקנאביס, את השפעתה על התסמינים ואת הופעתן של תגובות בלתי רצויות, ולשתף את הרופא או הרוקח במידע. המחקר הנוכחי מצביע על כך שגם מין וגיל עשויים להיות משתנים שכדאי להביא בחשבון במעקב ובמחקר עתידי.
הממצא אינו סיבה לשנות מינון או מוצר באופן עצמאי. הוא בעיקר מדגיש עד כמה חשוב לאסוף דיווחים מפורטים, לזהות דפוסים ולהתאים את המעקב הרפואי לאדם שמקבל את הטיפול. מחקר ישראלי נוסף שפורסם לאחרונה עסק בזווית אחרת של טיפול משלים: תכשיר קנאביס והפחתת צריכת מורפיום בכאב רדיקולרי חריף.
מימון ושקיפות
לפי מטא־דאטה שהופקד ב־Crossref, המחקר קיבל מימון מקרן המחקר המשותפת של האוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה.
נכון ל־18 באוקטובר 2026 לא נמצאה הודעת תיקון או נסיגה של המאמר. הצהרת ניגודי העניינים ושיעורי תופעות הלוואי המוחלטים לא היו נגישים בתקציר או במטא־דאטה הפומביים, ולכן אין לייחס למחברים העדר ניגוד עניינים בלי לעיין במאמר המלא.
התמונה: אילוסטרציה מקורית שנוצרה עבור קאנה; המצולמים אינם משתתפי המחקר.
